אולימפיאדה

בתוך חומו של הקיץ הישראלי צמחה ישות חדשה: אולימפיאדה. התחרות החשובה ביותר, מקרבת לבבות ועוד כמה סיסמאות נבובות שנזרקות לאוויר. צריך לזכור, זו תחרות ספורט. יותר חשוב - אלו משחקים עם סכום 0.

נבחרת ישראל, להבדיל משנים קודמות, הגיעה מוכנה. הפעם, שוב להבדיל משנים קודמות, דאגו לספורטאים הישראלים למשכורות. זה לא אשמת אף-אחד שהמשכורת היא 0 ש"ח בחודש ושמס-הכנסה לוקח סכום עצמאי ללא קשר לתלוש.

הספורטאים הישראלים דאגו לאימונים מפרכים:

בג'ודו (איך זה הפך לספורט חשוב בישראל???) מתאמנים בחיבוק המזרן, מתחת ליריב. זה רק שהשופטים הם נגדנו ולא מבינים שככה עושים פה, לכן ההפסדים.

בקפיצה במוט, לא אמרו לישראלי שהוא צריך לעבור מעל. הבחור היה בטוח שצריך להעביר את המוט מעל למוט. הוא עצמו רץ במהירות לארוחת הבוקר שלו.

גם לאצן הישראלי לא חסר, במקום לרוץ אל קו הסיום, הוא קפץ על המחבל שירה באקדח. "זו הייתה השתלטות מצויינת", הסביר דובר צה"ל, "התברר לנו בדיעבד שהירייה הייתה סתם מעשה קונדס."

בשחייה הייתה טעות מביכה, המים היו רטובים. השחיין הישראלי הממוצע אינו רגיל למים רטובים, הוא שוחה במים מסוג אחר. מי התורה והגמרא אינם רטובים. בנוסף, גם הרב אמר שזה בסדר, כל הגויים שונאים אותנו.

בטניס, הספורט הלבן, חשבנו שצריך "לבן". התברר שהמאבטח לא מוכן שיכניסו "לבן" לאיצטדיון, הוא שונא-ישראלים ידוע.

בכדורגל השחקנים לא קלטו שהמשחק התחיל, הדשא היה נקי. האנגלים, אנטישמים כידוע, לא מוכנים שיירקו קליפות של הגרעינים על הדשא. הרי ידוע שמשחק מתחיל כשיש 2 סנטימטר ומסתיים כשמגיעים ל-10.

לסיום, אני שם קישור לקליפ של שיר מעולה (של להקה מעולה) שמראה את הקטעים שבאמת זוכרים מהמשחקים הגדולים. הנה Walk of Life של ה Dire Straits.

נ.ב.
לכל חובבי הספורט: אני משתתף בצערכם. אני רק הגעתי ללא ציפיות, ובתקווה לא לראות את לימור לבנת רוקדת על הישגים שנעשו למרות כל מה שהיא עשתה.