יום חמים

יום שלישי אביבי, שמש בוקר נעימה על הגב ואני ממתין. ילדה עושה מבחן תיאוריה לטרקטור. מבחן מקושקש שאין בינו ובין המציאות כלום, אבל קריטי לתהליך של קבלת הרישיון. זה בעצם המעבר הצהרת הכוונות לביצוע בפועל. כנראה שזה יהיה גם החלק הקשה ביותר, לזכור תשובות מטומטמות לשאלות תיאורטיות.

בינתיים אני בחוץ, מחפש מקום שאפשר לקנות בו קפה ואולי סנדוויץ' נקניק או שניצל. בנתניה זה כבר בגדר משימה בלתי אפשרית, ההקפדה על כשרות יותר חשובה מאיכות הרכיבים ואפילו מהבריאות. כמובן שמחיר וטעם אינם שיקולים רלוונטיים במצב הזה.

כך אני יושב מסתכל על חנות הבגדים ושואל את עצמי מתי גם חנות בגדים תחוייב בתעודת כשרות, הרי תינוקות לועסים את הבגד ולפעמים גם מי שאינם מוגדרים כתינוקות.

בעצם למה לעצור רק בבגדים, אפשר להמשיך גם לחנות הצעצועים שליד ולחנות החיות מחמד, שמעתי על אוכל כשר לפסח לכלבים ועל נסיונות לדאוג לצום של החיות ביום כיפור. אפשר גם להמשיך הלאה לחנות חומרי הבניין, גם ככה ברוב המקומות שמוכרים אוכל כשר משתמשים באותם רכיבים, כל מי שמתנגד מוזמן לטעום דיקט ומצה ולמצוא את ההבדלים. היו הרבה שהעדיפו את הדיקט כי הוא מצב יותר טובה.

שמש הבוקר הנעימה מתחלפת לאיטה בשמש צהריים קופחת, המבחן של אלה מסתיים בקרוב ואני צריך להתחיל יום עבודה נוסף.

סיכום מלחמה קצר

זו הפעם הראשונה שהיטלריהו מצליח לעשות משהו נכון בתור ראש הממשלה. למרות שהוא עשה את זה עקום והצליח לסבך את כל העולם בדרך מתברר שיש מהצד השני מישהו יותר משיחיסטי ממנו שעושה שגיאות יותר גדולות. בשורה התחתונה היטלריהו עדיין לא עשה את השגיאות שהוא אוהב. אני אומר עדיין כי היטלריהו לא יודע לגמור. את מלחמת "טבח נתניהו" לא הוא גמר, טראמפ הודיע לו והוא גמר. על החמאס אין מה לדבר ובטח שלא על כל הבטחה אחרת שלו. הפעמים היחידות שבהן הוא כן גמר לא היו כאלה מוצלחות יאיר היטלריהו הוא הוכחה חיה לזה.

בינתיים אנחנו עם שיפוץ ובלי המקלחות של הקומה העליונה, בקומה התחתונה יש מקלחת אחת וזה המזל שלנו. במהלך מהיר של הוצאת ציוד מהממד איכשהו נשארנו עם חצי מהציוד ויותר מקום לכלבים לשחק בו בזמן אזעקה. בשעות הלילה זה גם מקום למזרון שאלה פורסת ויאמי יכול להתכרבל עליו, אופל משום מה מעדיף את הרצפה ליד הדלת.

דבר נוסף שקורה הוא עבודה מהבית. אצלי זה מצב רגיל, עוד לא הגעתי ליומיים בשבוע במשרד. ההנהלה נורא רוצה 5 ימים, המציאות מראה להנהלה מאיפה משתין הדג והמנהלים בישראל מסבירים להם שהסירחון הוא ריח של בושם.

אצל שירלי המצב שונה. עבודה מהבית גרמה לה לדיאטה חדשה - צום. כמובן שיש אפשרות שהיא הפכה למוסלמית ומקיימת את הראמדן אבל לרוב לא אוכלים חזיר באיפטר. בנושא הזומים (התיקון האוטומטי רוצה לכתוב זומבים בגלל מצב הצבירה של האנשים בזום) יש את שביט. כמו בכל יום, אופל צריך לאכול. האוכל נמצא בחדר העבודה של שירלי. לשירלי יש זום.

עד כאן הכל תקין, השגיאה היתה בסיסית, ביקשתי משביט להאכיל את אופל בזמן שלשירלי יש זום. שביט נכנס לחדר בשקט של פיל מודיע "אני לא כאן!". אלה ואני פשוט נמרחנו מצחוק בסלון מתברר שיש גבול למה אפשר לצפות משביט.

לעומת זאת בזומים של בית הספר עדיין יש בלגן גדול. בצורה מפתיעה הילדים מעבירים את הקישור לגורמים חיצוניים שמפריעים לזום. הכוונה במפריעים לזום היא לא הצוות החינוכי שמצליח לשלוח זום בשעות הלילה במקום צהריים, משתיק את כולם כולל עצמו שמשאיר מצלמות דולקות בכל מיני מצבים לא חכמים. מתברר שיש גבול למה שאפשר לצפות ממשרד הגיחוך, הוכיח את זה השר עצמו שעשה זום והשתיק את עצמו. אמנם במקרה של השר לא בטוח שזה לא היה מכוון על מנת לצמצם נזקים בכל זאת מה שהוא יגיד יותר גרוע מתקלה "טכנית" בזום.

לסיכום המצב שלנו חרא וככה היטלריהו רוצה שהוא יהיה, אם המצב יהיה יותר טוב יש סכנה שאנשים ישאלו למה הוא לא דאג שיהיה יותר טוב.