יום שני, 28 בספטמבר 2015

Shavit is 4 years old

The turmoil has settled down, grandma had passed away. I can't say it was what we wanted, but it was the best solution for grandma.

As for Shavit, he started the year in a new kindergarten. Actually it wasn't planned, he was supposed to stay for another year. Supposed to, but reality kicked in.
A month before the school year's beginning we cancelled the subscription to the old kindergarten and registered him to a new one.
Luckily for us it turned to be an art oriented kindergarten. Shavit just loves the idea of painting, the walls in our home show his (and Ella's) love for the colors. Less than a month in the new kindergarten and the boy doesn't want to stay at home instead of going to kindergarten.
On one of the mornings, when Shavit thought about staying in the car, I said I'll take the crocodile doll instead of him. He bolted out claiming "I want to play..."
Ella, on the other hand, continues in the same kindergarten. Most of her friends do too, so she feels good about going there. Add the fact that she knows how to talk, and you can understand the daily show we see in our home.
That's our life from the eagle's view.
I guess I have to write more often, but I lack the time.

יום רביעי, 23 בספטמבר 2015

יום כיפור זה כיף

את הכותרת אמר חבר של אלה. מבחינת הילדים בגן של אלה זה נכון. אחרי ארוחת הערב כל הילדים יוצאים לקרקס השנתי, חלקם מבקרים בבית-הכנסת בדרך. צמים ולא צמים, כל הילדים בסוף מגיעים לגן שעשועים לצורך השתוללות פרועה.
בהתחלה הם עוד נזהרו מלרדת לכביש עם האופניים והעדיפו את המדרכה. כך הגענו לגן השעשועים הקרוב, שם אלה מצאה חברים מהגן ומיד הם עשו "מסיבת אופניים". נסיעה בסיבובים שונים בין כל מה שהיה בחוץ. ההבדל בין שנה שעברה, אז אלה רק נכנסה לגן, לשנה הזו היה ניכר. לפני שנה הם סתם השתוללו במתקנים, השנה הם אפילו לא טיפסו על מתקן אחד בשעה הראשונה - הפגישות עם החברים הספיקו.
רק כשנמאס להם מהמשחקים והסגירות של הגן הם היו מוכנים לחזור. אבל בשנייה בה הם היו אמורים להכניס את האופניים לבניין הם שינו כיוון לכביש. להבדיל מכמה הורים, אני לא איבדתי ילדים בשטף הדברים שהיו על הכביש. הכוונה בדברים היא לכל הילדים, הורים, כלבים, עגלות, שלל צעצועים עם גלגלים ואפילו כמה תינוקות שרק למדו ללכת.
יום כיפור הינו ההמשך הישיר של ראש השנה ותחילת הלימודים לילדים. בקיצור שנה חדשה, שנת לימודים חדשה ושם חדש לבלונדי: "הכלבה של שביט", את הילדים בגן של שביט לא מעניין שבלונדי עם רתמה, צמודה לשירלי ומנחה אותה. בלונדי היא הכלבה של שביט ובזה ההסברים הסתיימו. העובדה ששביט מסביר להם איך ללטף אותה גורמת להם לגשת אליה אפילו יותר מהרגיל. הרעיון האווילי של לא לקחת את בלונדי בערב יום כיפור לסיבוב ליד האופניים, לא יחזור על עצמו! עד כמה שזה ישמע מגוחך, היה לאלה ושביט יותר חופש פעולה מלרוב הילדים בגילם, אבל הם לא חשבו שצריך להיעלם או לוותר על קבלת האישור.
בבוקרו של יום כיפור גיליתי מספר דברים חדשים:
הראשון הוא למה עושים שפק (בייקון לדוברי האנגלית) לארוחת בוקר - כי זה מהיר! תוך פחות מחצי שעה הכנתי ארוחת בוקר ל4 רעבים.
השני הוא שלחזאים כנראה יש דיבור עם מזג האוויר. הם אמרו חמסין והיה חמסין.
השלישי הוא שילדים לא מתייחסים לחזאים בדיוק באותה מידה שהם לא מתייחסים למזג האוויר. החמסין לא הזיז להם, לפחות עד השלב בו הם היו מבושלים כהלכה. זה לקח להם שעתיים, כך שאני לא בטוח שזו הסיבה האמיתית.
בשעות החום ישנו טוב ע"מ שנוכל לנצל את הכבישים הריקים ממכוניות לסיבוב אחרון.
יום כיפור הסתיים בהליכה למיטה ללא מקלחת רק כי לא היינו מספיק זריזים. שביט נרדם לפני ששמנו לב שהוא לא התקלח. אלה לא התחמקה, בכל זאת היא קצת יותר גדולה.