עסקאות הקנייה והמכירה נחתמו ועברנו לשלב הבא. דבר ראשון צריך מימון להתחיל להזיז דברים, מתברר שאפילו פה למוסקטרים יש בעיות, כנראה שגם אלוהים כבר ויתר עליהם. ויכוח עקר עם הבנק על שטויות שאינן מעניינות אותם דקה אחרי מסירת המפתח דואגות למחול השדים הנוכחי.
במקביל אנחנו התחלנו בתכניות. צריך להפוך את החירבה לבית, או כמו שאומרים בשפה נקייה "שיפוץ". למען האמת, גם חלק מהקירות זזים כך שהמשפט הרגיל ש"חוץ מהקירות לא נשאר כלום" הופך לקלישאה לא נכונה. מה שכן נכון היא העובדה שאנחנו צריכים לשמור על תקציב.
בינתיים עולים כל מיני רעיונות מעניינים, חלקם פרקטיים וחלקם דומים להמצאות שבני היל ביצע בנסיון לעצב את גוף האדם מחדש. כמו במערכון ההצעה לשים את האף ליד כף הרגל (כי האף נועד להריח וכף הרגל להסריח) זה נשמע הגיוני למספר שניות, עד הקליק שאומר "אוי ויי". לשים חלון עם זכוכית שקופה בשירותים זו הדוגמה הקלאסית לחוסר חשיבה מסוג זה.
בין סידורי הבית להתחלת האריזה נכנס גורם חדש. בעוד שאת המעברים הקודמים ניהלנו בלי הילדים, בבוקר הם הלכו לגן ובערב חזרו לבית חדש, המעבר הזה הוא עם ילדים פעילים. הם צריכים לפנות דברים ישנים, בגדים קטנים וכל מה שהכלבות לעסו. מעשית זה אומר עוד עבודה בשבילנו. אלה יכולה בלי שום בעיה לארוז את שביט בתוך ארגז הצעצועים שלה. שביט מסוגל להכריז שצעצוע שהוא לא שיחק בו היום ילך לפח.
כדי שיהיה יותר מעניין, כי זה לא מספיק עמוס, אלה נכנסה לגיל ההתבגרות החדש. המונח להתארגן הפך לקללה גסה, כל מטלה הופכת לקרב והמקלחת הפכה לתהליך אינסופי. זה מתחיל מרדיפה בכל הבית אחרי ילדה שלא מורידה את הבגדים. ממשיך באיסוף הבגדים מכל מקום (גם מתחת לכלבות שמאוד נהנות מחולצה רכה בתור שטיח) ואיכשהו תמיד נשארות שאריות. ומסתיים, אחרי שנגמר המרדף, במקלחת שכנראה הייתה נמשכת 24 שעות אם לא היינו מתערבים.
שביט לא בגיל התבגרות, אבל דואג לעניין בזכות עצמו. הנסיונות ללמד אותו על הומור נושאים פרי, אם כי לא תמיד מהסוג הנכון. הוא מתבלבל בין רצינות להומור, מנסה לספר בדיחות לכלבות (הן מקשיבות לו!!!) תוך הנחה שהן יצחקו. כמו שזה נראה, הוא מסוגל לתת להן פקודה והן יבצעו. כמובן בגבול ההבנה שלהן.
לבית החדש כבר מתכננים איפה נשים כל כלבלב. אסיה כנראה תקבל מלונת אילוף, מוקה שטיח חדש ואנחנו שני ילדים ושני כלבים שמקפצים בחדר השינה. בסוף גם ככה נזרוק את כולם לים לשחייה קצרה כל פעם שיהיה יותר מדי בלגן.
