השבוע התחיל בסקירת המערכות המוקדמת של צ'ומפי. בסקירה התברר שצ'ומפי הוא בן. ע"מ לבצע את הסקירה בשעה היעודה נדרש מאיתנו לתמרן בין העבודה לסקירה ולקניות של לפני החג. בסיום היום יצאנו גם עם לול נייד וחליפה שאלה תלבש לסדר.
יום שני, הסדר עצמו, התחיל בתור לאלה אצל הרופא. לא משהו מיוחד, אלה מזהה חג ומייד פוצחת במחלה חדשה. אחרי שהנביחות התבררו כסבירות המשכנו למסע הקניות. החג הזה דואג שבכל בית בישראל יהיה פי 10 אוכל ממה שאמור להיות בו.
בערב הגענו לסדר, האמת שלפי ההתנהלות, הסדר הוא רק תירוץ. מפגש משפחתי בין 5 שעות (מה לעשות היה צריך לחזור הביתה לישון) באווירה טובה, כולל כמה בדיחות לא קשורות. הסדר עצמו היה פרסי. המאכלים, יותר משקפים את החיים. הפתיחה הייתה כדלקמן: פירות העונה, סלט הבית, רגל קרושה שעשתה פולנייה בצירוף חזרת לבנה מגרמניה, גפילטע פיש שעשתה מצרייה.
עד לשלב הקינוחים הספקנו לטרוף עוד כמות מדהימה של אוכל. זה לא גרם לחוסרים מורגשים, לפחות בשבוע הזה.
את היום סגרנו בהתמוטטות למיטה.
ביום שאחרי הסדר, החג עצמו, פתחנו בארוחת בוקר אצל ההורים שלי. המשכנו לארוחת צהריים אצל ההורים של שירלי. בערב רצינו בילוי שקט, אלה רצתה רופא, אלה זכתה. המתנה לפסח הראשון של אלה הייתה אינהלציה. נראה קצת זניח, רק ביום שאחרי הבנו כמה זה לא. אחרי האינהלציה אלה נרדמה וישנה כמו בלוק עד הבוקר, 5:45 לפנות בוקר, מרשים מאוד כשאתה הורה.
יום רביעי, חול המועד, התחיל בביקור של חברה. המשיך בביקור אצל הרופא. הסתיים בביקור במיטה עם הוראות טיפול חדשות באלה. גם אנחנו כבר מבולבלים, קורה, אלו החייס שמסתובבים בישראל.
ביום חמישי התקיימה מסורת רבת שנים, ערב הפיצות של פסח. במקור בפסח לא היה ניתן להשיג לחם בישראל. עם השנים זה השתפר. תחילה התגלו המאפיות הדרוזיות, אלו הלא כשרות, בהן ניתן למצוא פיתות בפסח. בהמשך נוספו עוד כמה חברים, אבל פיצות ניתן להשיג עדיין רק בתוך ערים.
כתוצאה מהתסכול נולד ערב הפיצות של פסח. הדרישות הן מינימליות. פיצה, כידוע לכל, מתחלקת ל-4 דברים:
בצק - אותו מכינים מבעוד מועד ע"מ שיתפח
רוטב - הדבר האדום שמורחים על הבצק
גבינה - צהובה ומוצרלה נחשבות למועדפות. השימוש הוא לטעם ובתור דבק לתוספות
תוספות - כל דבר שיהיה מעל. הנפוצים יותר הינם פפרוני, זיתים, פטריות, עגבניות והכי חשוב - הארטישוק.
הערב עבר בשלום+, פגשנו מכרים ותיקים. אלה מצאה שקשה לטייל בין אנשים, איכשהו הרימו אותה כל הזמן. בסיכומו של יום - אכלנו כמו חזירים.
ביום שישי, למדנו משהו מאלוהים ונחנו. זה נכון שבתנך כתוב ביום השביעי, אבל מה לעשות שאז לא היה גשם ביום השישי...
כצפוי, הגדרת המנוחה היא גמישה. מבחינתנו זה אמר לא נוסעים לשום מקום, אפילו לא לקניות. לעומת זאת הספקנו לארח בבית שני זוגות חברים, כפי שאמרתי - מנוחה. אלה ורומי מאוד עזרו, כל אחת בדרכה שעשעה את החברים. בסוף היום, ארוחה לפני השינה של אלה, רומי טרחה לשגע את שירלי בגלל שאלה צורחת מרעב. כלב לא ממש מבין איך לעזור, אבל מאוד מבין שצריך. רומי, מתוך היותה כלבה, דאגה לכך ששירלי לא תשכח מהצרחות של אלה, אבל חסמה את הגישה לאלה תוך כדי.
אחרי האוכל הבית נרדם. הדבר היחיד שהשמיע מעט רעש, אחרי השתתקות המובייל, הם הקירות שנחרו קלות.
יום שבת התחיל בביקור אצל הסבים. הדודים כבר הגיעו לפנינו, עם שני הכלבים. אנחנו הגענו עם רומי, שלוש כלבים. מה שאומר לאלה היו 3 חברים על ארבע בגובה העיניים. דבר נוסף שהתברר לנו, לכלב יש לשון.
החשיבות הראשית בקיום הלשון היא לדאוג שאלה לא תראה. מה שגרם לנו לתעסוקה של צעצוע ביד אחת, הרחקת הכלב ביד השנייה ונסיון למשוך את אלה לצעצוע. אלה מצידה העדיפה לנסות לטעום זנב של כלב. במזל הכלב היה רומי, כלב אחר כבר היה מרגיש את המשחק בזנבו ומגיב.
מהסבים חזרנו הביתה לנוח. מנוחה אמנם כוללת אירוח של חברים, אבל אפשר להסביר מי אלו בצורה הפשוטה. אני יצאתי לקראתם יחף, הסנדלים נשארו בבית.
הביקור הסתיים בשלב בו היה צריך לאמבט את אלה. תינוקת אמורה להתבשל כל יום במי האמבטיה, לפחות לפי ההסברים שאנחנו קיבלנו. תינוקת יודעת שהמטרה הראשית של אמבטיה היא לאפשר ללכלך עוד חליפה.
את יום ראשון בבוקר ניצלנו לניחום אבלים, עד כדי העובדה שהשבעה בפסח עובר לאחרי. זה מבלבל גם למשפחה וגם לכל מי שרוצה להגיע.
בערב קפצנו לבקר את הסבים. אצל הסבים גילינו שעכשיו צריך להסתיר מאלה את הצעצוע של רומי. תינוקת שיכולה לזחול יכולה להגיעה לצעצוע של הכלב.
תינוקת זוחלת יכולה גם להגיעה לזנב של הכלב ולרגל שלו. מה שמגיעים אליו טועמים. רומי החליטה שעל מנת לא להפוך לכלב-קר היא תצטרך חסינות מהורי התינוקת והתחננה לעזרה בזמן הנסיון לטעימת הרגל.
יום שני, היום האחרון של פסח, התחיל מאוחר. מתברר שאפילו אלה כבר הייתה עייפה מדי. בשעה 9:50 התינוקת המעוררת צייצה. אנחנו עד כדי כך רגילים להשקמה יותר מוקדמת שלא כיוונו שעון, לכן גם איחרנו.
אירגון מהיר של תינוקת, אוכל לתינוקת, אוכל לכלבלב, קפה להורים ובלגן לבית ויצאנו לדרך. אחרי 5 דקות הסתובבנו חזרה כדי לקחת את הבקבוקים ששכחתי בבית, ושוב יצאנו לדרך.
בישראל הבשר מוכשר (ברוב המקרים) וזה אומר עם מלח. ישנם מספר חלקים אותם מעבירים שטיפות לאחר ההכשרה, או שאולי לא זקוקים למלח, מביניהם נבחר הכבד. כבד, כידוע לחובבי האוכל, צריך להיות על האש, לרדת מהאש ולהיאכל מיד. הזמנים בהתחשב במרקמו, בטעמו ובחוסר המלח שבו.
אלה קיבלה מנת כבד אותה היא טרפה. בהתחלה, לפי הפרצוף, היא לא התלהבה, אולם עם חלוף השניות היא אהבה יותר. כמה היא אהבה הבנו אחרי שהתברר שהיא חיסלה כבד שלם. שיטת החיסול היא לסמן שהיא רוצה עוד בנסיון למשיכת המזלג לפה.
אחרי הכבד צריך קינוח, חשבה לעצמה אלה. מה הכי מתאים? רסק תפוחי עץ. הרסק הוגש לפה הקטן והרעב. את כל השאריות, החתיכות שלא נכנסו לפה והגרון ליקקה בתאווה הכלבה המקומית. כאילו היא לקוחה מאיזה משחק מחשב הזוי.
כנראה שצריך חופש כדי לנוח מהפסח...
