אחרי בדיקה קצרה קיבלתי הוראה לנוח (אם רופא היה חשמלאי הוא היה נותן הוראה לכבות את השמש) והסבר קצר שזה מדבק. ליתר ביטחון גם אנטיביוטיקה, זה כדי שיירשם שהייתי אצל רופא. בימינו לצאת מהרופא בלי מרשם זה נחשב לנס רפואי או היפוכונדריה.
הבדיקה התבצעה בהתאם לרשום בפנקס ההוראות לרופא, החלק החשוב מתוכו הוא ״בדוק את הנשימה״. סטטוסקופ, נשימה עמוקה ופאדיחה גדולה. בהתחלה הוא חשב שאני לא נושם, עד כמה שידוע לי אני חי, או לפחות לא קיבלתי הודעה רשמית חתומה בשלושה העתקים ועותק נוסף לארכיון. מצד שני אני כבר רגיל, במקום אחר הסבירו לי שכדי להיות רגוע צריך לנשום ולנשוף בקצב של 4 שניות לשאיפה ו-4 לנשיפה. כשהתברר שאני עם קצב של 6 ו-6, התחילו שלל תקלות לא צפויות. מישהו לא חשב עד הסוף וגרם לכך שאני אצטרך להיות עם קוצר נשימה בשביל להיות רגוע. רגוע אני לא הייתי, חנוק כן.
בסוף הביקור הכאבים נשארו, אבל לי היו צרות חדשות לטפל בהן: קניית תרופה כשאני מסוגל לעמוד דקה בלי לזוז, עשר עם תזוזה ורואה כוכבים אחרי עשרים. לשם שינוי זה לא כוכבים מהטלויזיה.
חזרתי הביתה עם כאבים וכדורים, ליתר ביטחון הכדורים הם לא לכאבים, הם לדלקת בגרון שלא הפריעה לי. אחרי שאמרתי לשירלי את תוצאות הבדיקה הבנתי מה הדרך הבטוחה להפוך רופא לנחמד, להגיע עם אשתך. אם אתה יוצא חי מהביקור היא תדאג שתמלא את כל ההוראות! הוראות כתובות, הוראות בע״פ והוראות שבכלל לא היו אבל בפרשנות לפרשנות של רשי ניתן להבחין במגמה. או בקיצור, תרופה לוקחים כל ארבע שעות, אחרי אוכל וזה לא מעניין אם אתה ישן או לא! אם בטעות מתת, אתה לא חייב לקחת את התרופות, אבל רק בתנאי שהחתימות על כל ההעתקים זהות ובוצעו בעט כחול בריבוע המתאים.
איכשהו מצאתי את עצמי עם כדור אופטלגין נוסף מתפתל על הספה (המיטה מחוץ לתחום כי שם עשיתי אופניים מהשמיכה בגלל הכאבים) מתישהו נרדמתי עד להגעת הילדים. להסביר לילד שכואב לך הגב זה קל. להסביר לילד, למען האמת זה תמיד קל, הבעיה ממוקדת בשלב בו הילד צריך להתיחס להסבר ולא לשלוח אותו כמו עלה בסערה. הילדים הסכימו שיכאב לי, אבל שאני אקלח, אלביש, אצחצח, אסבן, אאכיל וכל גבר נוסף שהם יודעים לבצע בכוחות עצמם. הדבר היחיד שהם לא רצו שאני אעשה זה לישון, את זה ניתן לעשות גם בלי ההורים.
אחרי יום כבר הבנתי את העסק: אופטלגין לפני השינה. גם לפני זו של הצהריים. בינתיים כבר גילינו בעייה חדשה, אין אוכל כשלא עושים קניות. הכוונה ב״אין אוכל״ היא שנגמר האוכל, לא חתיכות מזון שונות ומשונות. הזמנות מהאינטרנט דואגות להשלמת החוסרים (כל התבלינים למיניהם נוסח גזר, עגבניה ומלפפון) חוץ מהדבר החשוב: בשר. ליתר ביטחון הזמנו דגים קפואים - שם יש פחות סיכוי לצרות. עדיין להתקיים בלי אוכל זה קשה. בסוף אני אשתמש בנשק יום הדין - אני אוציא את הסטייקים מהמקפיא ואכין אותם לארוחת הצהריים!
הסיבה שנשק יום הדין לא נשלף היא שיום הדין עדיין לא הגיע, בקיצור מצאנו משהו אחר לאכול - עוף. לערב עשיתי שקשוקת מקרר, כל מיני דברים שנמצאו במקרר עושים ״בלופ-גלופ״ ומוגשים עם יוגורט וחלה. יצא מעט חריף בגלל הפלפלים של שירלי. שביט גילה למה לא כדאי לאכול בידיים - הפלפלים היו יותר חריפים מהצפוי. האמבטיה חיסלה לשביט את השריפה, האופטלגין את הכאבים שלי.
ואז זה נגמר!
אין כאבים, אין התפתלויות, נשארה מעט עייפות וגם היא התפוגגה מהר. רק חבל שהרופא אמר שזה מדבק.
