שפן על ספידים

כמעט אמצע הלילה ועכשיו אני מספיק רגוע בכדי לכתוב. בערך מספיק רגוע, בכל זאת, הברכיים עדיין קופצות כל הזמן. גם המשפטים קצרים - קשה להתרכז.
למען הסדר הטוב, פה נגמרה יכולת הריכוז שלי. ההמשך נכתב לאחר מעשה:)

זו החוויה של האינהלציה הראשונה שלי.
החוויה ה"ידידותית" הזו המשיכה גם ביום לאחר מכן, פעמיים. ביום השלישי זה כבר היה מעצבן, נסיון אומלל לקפוץ מתוך עייפות נוראית. ביום הרביעי - זומבי.

בין האינהלציות נדחפו להם ביקור אצל הרופאה (להלן הגורם לאינהלציות), צילום חזה ואיכשהו, לא ברור למה, יש לי ביד הפנייה לבדיקת דם של גיל 35. יותר משמפתיע אותי הגיל שלי, הוא מפתיע את מי שיושב מולי. להוסיף חטא על פשע, זה הכי נחמד כשזה סוכן מכירות, כשיצורים כאלה מופתעים הכל יכול לקרות.
בסיכום התברר לי שיש לי משהו מדבק, אבל זה לא דלקת ריאות ולכן שתקתי. מה שאני לא בטוח לגביו זה האם זו מחלה או שזה סוג חדש של עונש. שירלי, לאחר שהתברר שזו אינה דלקת-ריאות, הודיעה לי חגיגית שחוץ מלהביא ילדים מ/אל הגן (5 דקות נסיעה עם רוח נגדית חזקה) אני בבית. ליתר ביטחון, על מנת למנוע מרעיונות טובים לצאת לפועל, הקניות ייעשו באינטרנט.
התברר לי שלעשות קניות באינטרנט (אצל החברים של שירלי) זה לא קשה. למען האמת, הדברים הגיעו הביתה בצורה יותר טובה מכשאני הולך לקניות וזה בלי לדבר על העובדה שהדג הקפוא אפילו לא התחיל להפשיר. בנוסף, לא היו דברים ברשימה שלא נמצאו. הטענות הן: חסרה האפשרות לבחור מוצרים מיוחדים שאינם מגיעים תמיד וחסרה האפשרות לטעום לפני ההחלטה. לסיכום, כנראה שנאמץ את השיטה, למרות החסרונות הבולטים.

קצת לפני עוד אינהלציה, הרצה של פול-גז-בניוטרל, אני מסיים כתיבה של בלוג זה. ברקע רעשים של מרק מתבשל לאיטו (הריח מבחינתי עדיין לא רלונטי), תיכף הם יבלעו בזמזום הטורדני של האינהלציה. בתקווה לעבור את האינהלציות בשלום ולא להתראות.

עכשיו נשאר לי לקבל אישור שאני בריא משירלי, לפי הרופאה מצבי תקין.