יום רביעי, 31 בדצמבר 2008

The Israeli Gaza conflict - a citizen's view

Usually I write in Hebrew on this blog. I deal with the internal Israeli affairs and just like you I don't like some foreigner to decide which medics are covered by my health inssurance and which are not.
There's the usually and there's a "WAR".
I wouldn't say anything like "there are many Arab states, the people of Gaza only need to choose". This argument is incorrect from the root, the "Arabs" are not a single entity. The Gaza people are not welcomed anywhere, not in Egypt and certainly not in Israel.
The Egyptians have there own problems, they don't need 1.4 million people to add to there problems. The Israelis could use (and actually used) work force from Gaza, but nobody wants to get stabbed by his worker. Israelis learned it after too many stabbings have succeeded.
To tell the truth as far as Israel is concerned the Gaza strip should be on its own. But for as long as missiles fly from Gaza to Israel it can't be. No country can tolerate shooting at its people as a regular daily event.
But once Israel has decided to eliminate the threat to its citizens, suddenly the whole world starts to shout about human rights. It's weird that people on one side of the border (yes, it's a border even if the maps don't say so) can be targeted by missiles on daily base for 8 years without a whisper from the world. Yet on the day they say "enough is enough", after a "cease fire" which was not respected by the other side, the same world who never whispered is shouting at its highest volume "STOP!".
As for the saying Israel is killing children, that's the best tactic used by the Hamas. Would you put an explosives lab inside a kinder garden? Unless you're insane the answer is "for god's sake NO!" This logic does not enter Gaza. In Gaza the hospitals are the armories, the missiles are launched from the kids' playground, the civilians are used as shields. And to add insult to injury whenever they shoot at their own children they blame the Israeli army for the shooting.

Those are the neighbors of Israel, if you'd like them you're welcome. Otherwise let Israel do its best and try to help it to achieve long lasting peace.

יום שישי, 26 בדצמבר 2008

לא חשבתי שאני אכתוב את הקטע הזה בכלל, אבל החיים יש להם נטייה להיות לא מתוכננים.
לדוגמה סיפור שקרה לאשתי אתמול בבוקר, ובגללו אני החלטתי לכתוב את הקטע הזה.
שעה 6:45 היא יצאה מהבית, חזרה כי השכחה משהו ויצאה שוב. למרות שהאוטובוס מגיע רק ב-7:05 היא יוצאת מוקדם על-מנת שכלבת הנחייה שלה תוכל לעשות את צרכיה לפני הנסיעה לעבודה. אתמול הייתה "תוספת" קטנה בין הצרכים לבין האוטובוס.
התוספת הייתה שכמעט אשתי הפכה לאשתי ז"ל. כל זאת בזכות נהג משאית שדהר על הכביש בתוך רחוב ביקנעם - העיר בה אנחנו גרים. אני אספר את הסיפור ממבטה של אשתי, לא כי אני חושב שלנהג המשאית אין חשיבות, אלא כי אין לנו שום אפשרות לאתר את נהג המשאית.
וכך זה היה:
אשתי והכלבה שלה הלכו לכיוון האוטובוס. שעה 6:45, הרחוב עדיין מנומנם. כמו בכל יום הן נעמדו לפני מעבר החצייה בדרך לאוטובוס, בהתאם להנחיות אשתי מאזינה ואומרת לכלבה מתי לחצות. הכלבה מבחינתה לא תחצה כאשר יש מכונית או במקרה וכבר התחילו לחצות תעצר במקום (לכל מי שחושב על לברוח, נא לחשוב שוב, גם הנהג שמגיע רוצה לברוח ואפילו לאותו כיוון.)
בצעד השני לתוך מעבר החצייה אישתי קלטה שמשהו לא תקין, נעצרה. משאית דהרה לה מול הפרצוף, מילימטרים ספורים מהאף של הכלבה. נהג המשאית, שכבר הבין שהוא כמעט דרס מישהי, עצר וצעק עליה "את לא רואה?"
התשובה על השאלה הזו היא "כן", אשתי עיוורת מלידה, אבל מה זה משנה לו? אם היא הייתה רואה אז הייתה לו זכות לדרוס אותה? אם נסתמך על החוק במדינת ישראל אז הנחת רגל על מעבר החצייה מספיקה לחייב את הנהג לעצור.
כמובן שהנהג שהבין שהוא יצא אידיוט מעצם השאלה (כמה אנשים רואים מסתובבים עם כלב נחייה?) ניסה להסביר לה שהיא הייתה לא זהירה מספיק. יענו שאם היא הייתה מקשיבה עוד קצת הוא לא היה דורס אותה. הוא באמת לא היה כמעט דורס אותה, אם היא הייתה מחכה 5 שניות הוא כבר מזמן היה עובר אותה ולמען האמת גם את המעגל תנועה הקרוב לפי איך שהוא נסע. אבל זה לא קשור לזהירות שלה, אם כל אמצעי הזהירות שניקח עדיין אפשר ליצור מצב שבו ניפגע. לעומת זאת, אם הוא היה נוהג קצת יותר רגוע הוא היה יכול להימנע מהמצב הלא נעים.

אני שואל שאלה אחת בסיסית: למה?

למה אנחנו נותנים חופש לעברייני תנועה מועדים ובמקביל שופטים כל נהג שעשה (ובחלק מהמקרים אפילו לא עשה, אלא שוטר החליט שהוא עשה) טעות חד-פעמית בחומרה מטורפת?

אולי כדאי שנתאפס קצת ונצביע למי שבאמת דואג לנושא, לא לליצנים כמו גלעד ארדן שמחוקקים חוקים בלי כל כיוון הגיוני. למי שחושב אחרת מומלץ לקרוא מחקרים אמיתיים על האפקטיביות של קסדות לרוכבי אופניים, על אפודי המגן והכי חשוב לבקש מידע על "הסיבות לתאונות דרכים בישראל".
התשובות הולכות להפתיע כל בר-דעת.

יום שני, 22 בדצמבר 2008

הפתיחה - או למה בלוג?

למה אני כותב את הבלוג הזה?
האמת היא שגם אני לא הייתי בטוח למה. בסך הכל אני יותר מאשר "צף על המים". יש לי עבודה מסודרת. אין לי ולאשתי בעיות פרנסה. הדירה אמנם קצת מבולגנת, אבל לאט לאט מארגנים את הדברים.
אז מה כן חסר?
הדברים שקצת יותר מ"ד' אמותי", למשל פוליטיקאים הגונים. אני חי בישראל ובכל זאת רוצה פוליטיקאים הגונים. זה לא בגדר מותר לי. זה מגיע לי!
לכן אני פתחתי את הבלוג.
כדי להביע דעה, לא להיות חלק מהעדר אלא להשמיע את קולי. אין לי את המשאבים ללכת לכנסת או אפילו לעירייה, כן יש לי את ההבנה שאני יכול לשנות.
השינוי שכולם מדברים עליו לא יתחיל מלמעלה, כל זמן שרוב הח"כים עסוקים בלהרוויח יותר, השינוי יתחיל מלמטה, מהעם. העם מצביע. אם עם ישראל הצליח להביע דעה ב"פח הגדול" עם ישראל יכול גם להביע דעה בקלפי.
אותם אנשים שהיה להם כל-כך חשוב אם שפרה או בובליל יזכו (אני מצטער להגיד, לא אכפת לי מי זכה) צריך להיות להם פי כמה חשוב מי מחוקק את החוקים במדינה הזאת.

בבלוג הזה אני רתן לעצמי את החופש להביע דעה, בצורה כמה שיותר מנומקת ע"מ שיהיה אפשרי להגיב בצורה מכובדת.
תגובה מהסוג של "אידיוט" היא לא מכובדת ולא מכבדת את המגיב. בנוסף את זה כל נהג שנמצא ברדיוס של 5 ק"מ ממני יגיד את זה גם. כפי שאמרתי אני ישראלי.

זה מספיק בשביל הצהרת כוונות, בפעם הבאה גם יהיה תוכן אמיתי
בינתיים אני זז לישון, לקח לי קצת זמן לכתוב את כל ההצהרה הזו