יום שבת, 31 באוקטובר 2020

קורונה - קור נע

 כבר יותר מחצי שנה שהמדינה במצב שיגעון תמידי ועדיין אין שום אור בקצה המנהרה. הדבר היחיד שיש עכשיו הוא תוספת של ספינים הזויים שמגיעים מהאחראי האמיתי לרצח רבין. צריך לזכור שכדי לרצוח לא צריך הרבה מהבחינה הפיזית - אקדח ו-3 כדורים הספיקו. כדי לרצוח צריך תמיכה מורלית - אף אחד לא רוצה לקבל את התווית של רוצח. אבל במערכת המשפט לא יודעים להגיד "אחראי" על מי שלא החזיק באקדח המעשן, ובציבור הישראלי לא מסוגלים להתגבר על עקרונות העדר ששמים פתק בקלפי עבור מישהו שאפילו לא נוקף אצבע לטובת מצביעיו.

ככה הגענו למצב שבו יש ראש ממשלה עם 3 כתבי אישום חמורים שעומדים מולו, קופת שרצים שמאיימת להתפוצץ מאחורי גבו ורשימת סמרטוטים מלחכי פינכה מסביבו על מנת לחטוף את האש. בינתיים הוא מתגאה בשלום עם עוד מדינה ערבית על חשבון כמה עסקים קטנים שקרסו במשבר. זה הזוי לחלוטין, אבל כלום לא מתקרב לבלגן שנקרא מערכת החינוך.

מי שיש לו ילדים במערכת החינוך כבר מזמן איבד הבנה על מה הממשלה הזו עושה. ההצהרות יוצאות מכיוונים שונים ומשונים, שר החינוך, עבריין מורשע (עבירות בנייה בגללן הוא לא היה רמטכל), חושב שהתפקיד נותן לו אישור לתת פקודות בלתי ניתנות לביצוע. מערכת החינוך היא הרבה יותר דמוקרטית ממה שנראה ממבט על, התוצאה היא שכל בית ספר עושה מה שבה לו. אנחנו עם ילדים ב-2 בתי ספר שונים, התוצאה היא תמרון בין 2 מנהלות שונות שאין ביניהן אפילו תיאום מינימלי. המצב הזה נותן לנו הבנה של מה יכולת התמרון של מנהל, וזו יכולת עצומה, המגבלה היחידה היא תקציב.

משרד החינוך, שבמצב רגיל סובל מחוסר תקצוב שמסנן החוצה את הטובים ביותר, הגיע למשבר בלי תוכניות מגירה. בכדי לצלוח את הסגר הראשון התחילו לבצע שיעורי זום - בדיחה טובה. בקיץ במקום לקלוט את הבעייתיות בזום ולהעביר הכשרות רציניות הלכו בזיגזג של 2 כיוונים - מקוון ורגיל. היום חודששים לאחר תחילת שנת הלימודים יש לנו בבית ילדה שכבר יודעת שהמורה שלה לא יודעת איך היא נראית, למען האמת גם לא איך קוראים לה. אם יעשו לכיתה שלה שיעור יבינו שהלימוד מרחוק הוא אפילו לא בגדר בדיחה לא מצחיקה, הוא פשוט לא קיים. הילדים היום לומדים דברים שונים ממה שהמורים חושבים.

מי שמאמין ששיעור שמועבר בזום מעביר את החומר הוא בן-אדם סופר נאיבי - זו הסיבה שהוא במשרד החינוך ולא במקום שמשלם לו משכורת בהתאם לכישרון. אני אסייג את עצמי בגלל היכרות עם המערכת, ישנם לא מעט מורים שנמצאים מסיבות נוספות, אבל אין מורה אחד שמרוויח משכורת ראויה! בגדול מורה טוב נמצא במערכת כי יש לו גיבוי ממקור חיצוני ואהבה ללימוד, אחרת אי-אפשר לשרוד במתווים המטורללים שמגיעים כל יום.

אחד הדברים ההזויים ביותר שקרה לאחרונה היה שורה שהגיעה במייל מהמנהל של אחד מבתי הספר בו הוא הודיע לנו בצורה לא כל כך עדינה שגם לו אין מושג איך הולך להיראות השבוע הקרוב - זה שמתחיל בעוד כ-36 שעות. בכמה משפטים פשוטים הוא הסביר שהוא מקבל את ההנחיות במקביל להורים מהתקשורת, משרד החינוך כבר לא מעביר שום הנחיות מסודרות לגבי העתיד. לפעמים מגיעות ההנחיות לגבי ההווה, לרוב ההנחיות מגיעות לגבי העבר - שזה שקול להגיד מה עשית לו נכון אתמול ובלי לתת שום כלים ללעשות משהו נכון היום.

אני חייב לציין שהשהות בבית כן עושה קצת טוב, אבל זה כי גם שירלי וגם אני נמצאים בבית, אני כי אני עובד מהבית ושירלי כי היא הבינה כמה משרד החינוך מוכן ללמידה מרחוק והודיעה שהיא לא הולכת להיות חלק מהקשקוש הזה שנקרה למידה מרחוק. לצערי בינתיים המציאות מוכיחה שהיא לא טעתה, לצערה של אלה היא גילתה שאפשר ללמוד מהבית אם ההורים מתעקשים שהיא תלמד - רק שזה לא לימוד של החומרים של משרד החינוך. אלה לומדת עכשיו דברים בסיסיים כגון תזונה, יחסי אנוש, טיפול בבעלי חיים ואיך ללמוד למרות שהמורה לא מסוגלת להעביר את החומר בכלל.

בחזרה להתחלת הבלוג, 25 שנה אחרי שרבין נרצח במקום שהחברה הישראלית תפטר מהאחראי לרצח הוא מכהן בתור ראש-ממשלה "שבחר בו הרוב" (סילוף עובדות שהועתק מהמפלגה הנאצית - גם הם עם כ-30% מהמושבים טענו לרוב) ועסוק אך ורק באיך לשרוד את היום. התוכנית הבריאותית היא לחסל את הכלכלה, התוכנית הכלכלית היא לחסל את הבריאות. התוכנית של ראש הממשלה היא לחסל את האופוזיציה על ידי הפיכת ההצבעה למפלגה אחרת לגורם רשמי לקורונה, גם ככה את המחקרים הרציניים זורקים לפח כי בגללם לא ניתן לפתוח מקומות בעלי כוח פוליטי.

אנחנו נראה עוד מעט שדיון בבית המשפט בו נוכחים שופט, 2 עורכי דין, נאשם, עד וכותב פרוטוקול הוא מקור להדבקה בקורונה. לעומת זאת תפילה של 100 איש אין בה שום סכנה להדבקה, כל זמן שזו לא תפילה של רפורמים או קונסרבטיבים. הפגנה של 20 אנשים עם דגלים שחורים בצומת היא סכנת הדבקה חמורה בקורונה (ולא בגלל שיורקים עליהם או פוצעים אותם), מנגד הפגנת תמיכה בראש הממשלה אין בה שום סכנת הדבקה - גם כשיש שם 100 מפגינים שהגיעו בוואן אחד ואינם עוטים מסיכות (זה מפריע לירוק על המתנגדים) תוך כדי שיעולים רמים.

מה שברור הוא שבמדינה הזו לא נוכל להישאר עוד הרבה זמן. זה או שהמדינה תשנה כיוון, או שהיא תראה לרבים מאיתנו את הכיוון החוצה.

יום חמישי, 29 באוקטובר 2020

שביט בישל ‏פיצה ‏- ‏סיפור ‏מאת ‏שביט

הסיפור הזה סופר לראשונה על ידי שביט בסוף ארוחה משפחתית. אחרי הקריאה יהיה מיותר להסביר למה העליתי את זה לבלוג.
"שביט בישל פיצה," פתח שביט בסיפור, "הוא שם עליה עגבניות, אבוקדו, טונה, אננס, גבינה, סחוג, ביצה, אורז".
פה אנחנו התחלנו לבדוק מה קורה, שביט לא ידוע באהבתו למחקרים קולינריים. אם לדייק, הוא צריך את אלה כדי לטעום כל דבר שלא נראה לו מוכר.
"הוא נתן לאבא," המשיך שביט, "ואבא אמר 'איחס'." לפחות פה הסכמתי איתו לחלוטין, זה מתכון הזוי לפיצה וזה לפני הבעיה שהיא מבושלת.
"הוא נתן לאמא שאמרה 'איחס זה מגעיל'." שביט כבר היה בשוונג ושום דבר מלבד הסתערות של מוקה לא היה יכול לעוצרו.
"הוא נתן לאלה," פה חשבנו שהולך להיות קטע בעייתי, אבל הוא הוסיף "שאמרה 'איחס'."
"הוא נתן לסבא שאמר 'פוי'. הוא נתן לסבתא שאמרה 'איחס'." זה כבר היה ממש מסקרן, מה הוא מנסה להגיד. 
"הוא נתן לסבא," פה שביט הסתבך כי יש לו שני זוגות סבים, "שאמר 'איחס'. הוא נתן לסבתא שאמרה 'איחס'."
"הוא נתן לדוד שאמר 'איחס'." בשלב הזה גם לשביט התחיל לשעמם הסיפור, "הוא נתן לדודה שאמרה 'איחס'."
"הוא נתן לשביט," אוהו חשבנו לעצמנו, הינה הסוף, "שאמר 'איחס'." או שאולי לא. תמיד יש את אסיה ומוקה בבית, רצוי בחדר של שביט כדי שיעזרו לו להירדם.
"ומי כן רצה את זה?" שאל שביט בפתאומיות, וכדי למנוע תשובה לא רצויה מיד המשיך "הפח!!! שזלל הכל וביקש עוד."

יום שבת, 10 באוקטובר 2020

קורונהולדת

עכשיו זה כבר היומולדת השלישי שאנחנו עושים בצל הקורונה. בראשון, זה של אלה, עוד הייתה אשליה שנחזור לאיזה שגרה הגיונית. בשני, זה של שביט, ניסינו לתת הרגשה של שגרה, זה היה כשלון קולוסלי. בשלישי, זה של שירלי, הבנו שאין ברירה, הקורונה היא אותה קורונה והביבי עדיין לא יודע לנהל.
דיון קצר בעניין היומולדת, נעשה תוך שימוש בתירוץ של לפנות קרטונים לקרטוניה, והגענו למסקנה שצריך לחגוג ב0:00 בלילה. בכדי שתהיה חגיה צריך עוגה ששירלי לא עשתה, זה להבדיל מה-3 שהיא כן. בנוסף צריך בלונים וברכות. קנייה מהירה בסופר הקרוב פתרה את רוב החוסרים, אבל לא מצאנו 2 דברים בסיסיים משאבה לניפוח הבלונים וכרטיסי ברכה. אלה נזכרה בדפים יפים שיש לה ואילתרה כרטיסי ברכה, על המשאבה ויתרנו וכך ניפחנו 50 בלונים. בשביל להוריד חשדות היום התנהל כרגיל, חוץ מהמנגל שהוזז ממוצש ליום ראשון לשם הנוחות. הבעייה היחידה שנשארה הייתה ששירלי לא נרדמה בשעה הרגילה, ואלה שיש לה את אותה סבלנות שיש לניטרוגליצרין (מתפוצץ על כל טלטול) לא הפסיקה לשלוח הודעות של עוד 42 דקות, עוד 38 וחצי, וכו'. בסוף הנס קרה, שירלי נרדמה (חלקית) מה שנתן מספר דקות להכניס את כל הבלונים אלינו לחדר, להוציא עוגה וכלי אוכל לשולחן ולהמתין 4 דקות עד שיתחלף היום.
ב0:00 שירלי התעוררה מזעקות הכאב אותן שביט מכנה שירה, מפליא שאסיה ומוקה לא התלוננו על ההתעללות שהן עברו במספר השניות בהן הוא יילל כמו אייל גולן שעובר כריתת ביצים מול ילדה שרק אביו פוגע בה. למזלנו, בכל זאת חוש השמיעה יקר לנו, הוא לא גרם לנזק תמידי רק טראומה קלה שתעבור מהר. אלה הצטרפה באיחור ניכר עקב נסיון לחבוש על שירלי זר יומולדת, היא הצליחה אם כי נראה לי שהוא היה כמעט על העיניים. משם התגלגלנו לפרוסת עוגת יומולדת של אמצע הלילה וחזרה למיטות לצורך שינה.
בבוקר אלה דאגה לפנקייקים לכולנו, את הבלילה שירלי הכינה, אבל השאר היה נטו אלה. המשך היום היה חגיגת יום הולדת אחת גדולה עבור שירלי, או רצף טלפונים אינסופי עבור שאר דיירי הבית. בצורה לא מפתיעה, הרצף המשיך גם ליום שאחרי, בגלל מאחרים.
עקב הקורונה הייתה בעיה לארח מסיבת יומולדת אמיתית וחוקית, אז הלכנו על שיטת הרמטכל בתוספת העובדה שמה שהשבק לא יודע לא קיים. בסיכום, היה יומולדת הזוי ונקווה ששנה הבאה זה יהיה הזוי יותר אבל לכיוון הטוב.

יום שבת, 26 בספטמבר 2020

9 in corona time

Shavit turned 9. Usually it means throwing a birthday party, alas this year we can't invite anyone. The reason is coronavirus. It looks like the world has lost its marbles, and not because the USA is lead by an incompetent imbacile.
In israel, a small country which has a superb army with efficient methodologies for investigation of almost anything, we reached a 2nd quarantine in 6 months. The 1st one was conducted incorrectly, but proved to be very efficient. The 2nd one is the result of a non functioning government. The prime minister is busy getting away from the court house, mainly because he's guilty, and uses the country as his hostage. Treating the coronavirus and its effects over the economy is the not on his priorities list. He decided to get tax refund for luxuries during this crisis.
For Shavit it's irrelevant, he hardly understands the meaning of the virus. It annoys him, but only because his sister can't go to school while he does. Beside that, he hasn't noticed we didn't visit the grandparents for a long while. He complaints about not seeing a friend of his, yet he won't talk to him on the phone. In general, he floats in an uncharted domain of his own and the corona-annoyance is just an annoyance.
So for his 9th birthday, which this year happens on "the eve of Yom Kippur", we're wishing him a happy birthday and to let him stay the way he is - careless and free. No matter what happens he'll be able to spread his own little ray of sunshine, and stretch our nerves to their limit with the inability to understand the difference between a smile and a sneer.
Happy birthday Shavit, hopefully next year you'll have a proper birthday party.

יום ראשון, 26 ביולי 2020

10 years with a goddess

Ella is 10 years old. Ella is goddess in Hebrew, that's why we baptized her Ella.
Celebrations this year will be different to say the least, the Corona virus outbreak is forcing us to recalculate our methods. For instance, instead of having one big birthday party we do a series of small parties. Another important thing is we'll do the parties in our backyard, which forces us to do it at the afternoon. Noon in Israel's July sun is hot, and having the sea nearby only adds a higher degree of humidity.
Having that settled brought the next problem - cakes. Shirley spoiled the kids too much with baking, they can throw an expensive cake stating it's not good enough or as they prefer to say "mommy's cake tastes better". Once they do it no amount of persuasions will work, the sweets will go to the trashcan (because it's not good for the bitches) and hopefully stay in there (the bitches again...)

Beside the new parties method our lives changed too. I, for once, work from home. Actually I did it before too, but it wasn't official. Now I have the official stamping to it. The fact Ella thinks my work is on the phone is a bit weird, though I can't blame her. Lately I'm watching over other developers more than doing development, for some reason or another it's more efficient and everyone is happy.
Shirley tries to understand the contradicting directions coming from the government. So far the only thing we know for sure is that a headless chicken can lead a country. The correct sentence should be "is leading", but hope and a good dose of cynicism are the only reason to stay in Israel. We have a PM which is busy with 3 trial cases doing his best to avoid the court. The PM's son is considered the worst failure of a previous minister of education.

To summarize everything up, we're celebrating the 10th birthday of a goddess because we're not sure if we'll be able to celebrate her 11th birthday in this country at all.
Happy birthday Ella.

יום שבת, 11 ביולי 2020

מצב ‏הקורונה

להגיד שמישהו מאמין לביבי זה כבר דבר מופרז. אפילו המצביעים שלו לא מאמינים למה שיוצא מהפה שלו. למרות זאת, את השיא האחרון קשה להבין.
ביבי מנסה ליצור מלחמת אזרחים נגד המדינה. מצד אחד הוא מתלונן שבמשטרה תופרים לו תיק ומצד שני שולח את אותם השוטרים שיעצרו הפגנה נגדו. מצד אחד הוא מבטיח כספים לאנשים שאיבדו הכל בגלל המהלכים המטורפים שהוא עשה בחסות הקורונה, ומצד שני מעקב את הזרמת הכסף בעזרת ביורוקרטיה הזוייה.
בן גוריון פעם אמר לפועלים "לחם אין, חזון יש." אצל ביבי זה נראה הפוך, יש לשרה שף פרטי שמבשל לפרזיטים שבבית אבל אין אפילו התחלה של תוכנית ליציאה מהמשבר. העובדה שהבוחרים ימותו לא מזיזה לביבי, מבחינתו עדיף להרוג את כל הסמול ואת הערבים ואפילו אנשי ימין (ליברמן ובנט) שמעיזים לבקר את ההתנהלות הזו.
בכדי לתרץ את האיוולת מוציאים איזה ציוץ תפל של אפרים שמיר. הציוץ אפילו לא ראוי להתייחסות, אבל הרעש שהוא גרם... למי שלא יודע, אפרים שמיר לא נראה בריא במיוחד והוא גם לא צעיר, או בקיצור הוא יוכל לתת לביבי פליק רק בחלום רטוב, יותר מזה אפילו סמי הזייה לא ישיגו. אריאל זילבר יכול להעיד כמה אמן מצליח לשנות פקודה של הממשלה, הוא ניסה למנוע פינוי וגילה את מגבלות ההשפעה של שירים.
ביבי זה ביבי, העובדות לא מעניינות אותו (למעט אם הן יותר גרועות מהשמועות אותן הוא הפיץ) אצל ביבי הכל כשר בשביל לשרוד, ומלחמת אזרחים היא לא בעיה גדולה - היא תשמיד אזרחים מיותרים.
בשורה התחתונה, את ביבי כנראה שצריך להעיף בעזרת כוח חיצוני. הוא כבר הצליח להתחבר ליותר מדי מוקדי כוח פנימיים. צריך לקוות שזה יהיה בקרוב, אחרת נאלץ לברוח מהמדינה שלנו.

יום שישי, 5 ביוני 2020

משרד ‏הברבור

אפשר להגיד הרבה דברים על משרד הבריאות, רק דבר אחד אי אפשר להגיד עליו, את זה שהוא מתפקד. משבר הקורונה גרם להנחתה של אוסף הוראות חסרות חיבור למציאות. זה נראה כאילו משרד הבריאות מנוהל על-ידי ערימה של מומחים מאתמול שכבר לא מצליחים לעמוד בקצב העדכונים.
במקום מתווה מסודר קיבלנו תקנות שלא מובנות לרוב האנשים, כולל אלו שצריכים לאכוף אותם. כל יום אני מוצא את עצמי בסיטואציה חדשה שלא ברור מה נדרש לעשות בה. הסיבה שלא ברור היא שאין מספר קטן של הוראות, יש תקנות ותקנות שסותרות אותן והוראות שניתנות בגלל החום ובשורה התחתונה לא ברור מה נדרש.
הקו הקשוח שנקטו בו בהתחלת המשבר גרם לנזק כלכלי אדיר. בכדי לצמצם אותו, עושים נזק כלכלי חדש בדמות החזרה של בתי הספר והפיכתם למקומות הדבקה של קורונה. כי ברור לחלוטין שילדים לא ידביקו אחד את השני ושהצוות החינוכי מסוגל ללמד עם מסיכה 8 שעות. עד עכשיו זה הוכח כלא קשור למציאות, ולפעמים זה מרגיש כאילו ראשי משרד הבריאות החליטו שהם עושים ניסויים בקנביס על עצמם.
גם תקנות התו הסגול הינן בגדר בדיחה אחת גדולה. שמים מסיכה, אבל אז הדיבור לא ברור ומורידים אותה בשביל לדבר אחד עם השני מקרוב. כאילו לוירוס אכפת שמרחוק הייתה מסיכה. אותו דבר גם במסעדות, הזמן בו האוכל מוגש הוא הזמן בו חייבים להוריד את המסיכה. לרוב גם המלצר צריך, ופה מגיעה הבעייה ונכנסת מייד לפה.
בשביל להוסיף כאוס, זרקו מספר תקנות שלא ניתנות לאכיפה ומספר כאלו שלא ניתנות לביצוע. כל תקנה שאינה נאכפת, לא משנה מאיזה סיבה, היא תקנה בעייתית שמחלישה את האמון בשאר התקנות. כשמגיעים לרף מסוים, הכל נופל כמו מגדל קלפים.
בשבונ האחרון הספקתי לראות איך במספרה לא מבינים את הכללים ועושים פרשנות רשי לתו הסגול. איך טקס אזכרה מתנהל בזיגזג הזוי בגלל רצף כללים שלא תואמים למציאות. איך בחנות מנסים ליישם תו סגול בצבע ירוק, כי הכלל אמר תשים מסיכה ותוריד אותה באותו זמן. איך בבית הספר מעבירים את הזמן לתלמידים בלי להעביר שיעורים, המורה שנמצא בכתה הפך לקישוט עם מסיכה - שאריות של פורים, שיעור אי אפשר להעביר ככה והציפייה שמישהו מהתלמידים יצליח להתרכז עם מסיכה על הפנים במשך כמה שעות היא הזויה.
בכדי להגדיש את הסאה, דורשים בכל מקום הצהרת בריאות. כנראה שאנשים לא קראו את הפרק על הצהרות הנאמנות במלכוד 22. או שאולי אנחנו מחכים לאיזה מייג'ור שיבוא ויצעק "תן לי..." וינפנף את מלאי הטפסים המיותרים האלה. בפועל במקום למדוד חום לילדים בבוקר אנשים מתעסקים בלמלא הצהרת בריאות. במקום לראות שהילדים לא חולים, המורה עסוקה בוידוא שלכל ילד יש טופס שמולא נכון. בגלל בעיה במילוי הטופס באחד מהימים, אלה הייתה בתור (יחד עם עוד מספר לא מבוטל של ילדים) להתקשר אלי ולאמר לי לשלוח את הטופס שוב, למורה לא היה זמן לראות אותו, אבל אמרנו שעשינו.
המשבר כנראה מתנהל לפי כתב ההגנה שיוגש לועדת החקירה שתקום. זה נראה שכל אחד עסוק בלהסביר שהוא שם תקנות שימנעו הדבקה, אבל איזה גורם אחר לא יישם אותם. המחשבה שצריך לקחת פיקוד לא עולה להם לראש, או שאולי היא הוצאה משם כבר מראש כדי להשתמש במשבר לצרכים פוליטיים.
בינתיים לא בטוח אם אנחנו בגל הראשון או השני או מספר כלשהו אחר, מה שכן בטוח הוא שאנחנו הולכים לטבוע בקרוב בגלל שאין אף אחד שמנהל את זה.

יום שבת, 30 במאי 2020

איך ‏לנצח ‏את ‏הקורונה

אחרי עוד מופע אימים נוסח ביבי, שרק במזל לא האשים את השמאל ביצירת נגיף הקורונה על מנת להדיח את המלך ביבי הראשון. התיישבתי לחשוב על איך אני הייתי מתמודד עם נגיף הקורונה.
שלב ראשון - הגדרת הניצחון, או "מה המטרה?" זה נשמע טיפשי, אבל הנסיון לימד אותי שחייבים להצהיר על המטרה לפני שניגשים לעבודה. למי שעדיין חושב שזה לא נחוץ, אני עדיין לא יודע האם אנחנו מחפשים חיסון, מחפשים דרך להשמיד את הנגיף, או שאולי אנחנו רוצים להמשיך את החיים תוך הכלת הנגיף. כמובן שיש גם מטרות משנה ויכול להיות שיש עוד מספר מטרות אותן לא העליתי בדעתי. הכל אפשרי ושום דבר לא מפורסם, זה כאילו שיש ערפל מלחמה. זה היה הגיוני לקיים ערפל כזה אם הנגיף היה עם אחר, זה הרבה פחות הגיוני כשזה משהו שלא מוגדר כבעל אינטליגנציה. יש אפשרות נוספת שהמטרה היא להתחמק ממשפט, אבל לצורך בלוג זה אני אתעלם ממנה.
השלב השני הוא שלב התכנון. שזה אומר לדעת מה המצב כרגע (בדיקות בכמויות...) ולהגדיר נקודות בדרך אל המטרה. חשוב שיהיה ניתן לבדוק את הנקודות כל הזמן (בדיקות בכמויות אמרתי?!?) לדעת על המגמות בלי הפרש 14 הימים הבעייתי. אנגלה מרקל הסבירה את המשמעות של זה לגרמנים בצורה הכי פשוטה, אם קצב ההדבקה גדול מ-1 מערכת הבריאות הגרמנית תקרוס בתוך מספר חודשים, במקרה וזה יהיה יותר מ-1.3 זה כבר עניין של שבועות. 14 יום זה שבועיים, מה שאומר שקצב הדבקה של 1.3 שיזוהה רק אחרי שבועיים משאיר מעט זמן לטיפול.
השלב השלישי הוא שלב הביצוע. בצורה מפתיעה זה מה שעושה ביבי כרגע, אבל בלי 2 השלבים שלפני זה יוצר אפקט של רכבת הרים. הכל מטלטל בין פעיל ללא פעיל, יש אוכל / אין אוכל. יש בתי ספר, אין בתי ספר. אתה רוצה לדעת מה יהיה מחר, חכה לפסטיבל הלקקת היומי ותדע, לפני כן זה רק שמועות שנזרקו לאוויר. זו התנהלות של תרנגולת בלי ראש, ריצה סתמית עד שנגמר הכל.
על שלבים שתיים ושלוש חובה לעבור כל יום, או אפילו מספר פעמים ביום.
השלב הרביעי הוא שלב הסקת המסקנות. זה השלב ממנו מפחדים ראשי משרד הבריאות יותר מהכל. שלב זה אמור להכיל גם את עמודי התליה מהם צריך לתלות את מי שניהל את המשבר הזה. בעבר הבריטים היו תולים פיראטים בתוך כלובי ברזל למען יראו וייראו, הכלוב היה נגד האפשרות שיורידו את הגופה. זו תהיה החובה המוסרית של מדינת ישראל לדיירי בתי האבות שמתו בקורונה ולמי שמת כתוצאה מנזקי המשנה של הקורונה: בדידות, קריסה כלכלית ושלל בעיות בהן נתקל בחודשים הקרובים.

הסיכום כבר ידוע מראש. ביבי יחלק צלשים לכל מי דמלקק לא מספיק, יאשים את השופטים בכל נזקי הקורונה ויסביר שהשמש זורחת רק כי הוא נושם.

יום ראשון, 24 במאי 2020

ביבי היטלריהו

אנחנו רוצים להגיד שביבי מחכה את ארדואן, זה נוח יותר, מעודו יותר, אבל ממש לא נכון.
ארדואן זכה ברוב בבחירות. הרוב הזה דחוק, יכול להיות שאפילו מזויף. זה עדיין רוב קולות רשמי. זה משהו שהיטלר מעולם לא השיג.
מי שלמד היסטוריה, לא את מה שהמדינה מחשיבה כהיסטוריה, מגלה שהיטלר השיג שליטה בפרלמנט הגרמני על ידי יצירת מצב חירום פיקטיבי. הוא לא נבחר על ידי רוב העם. העובדות הללו הן מאוד בעייתיות עבור גורמים שונים בישראל ולכן במקרה הטוב מוצנעות ובמקרה הנוח מועלמות.
ביבי, בדומה להיטלר, לא קיבל רוב. זה לא מונע ממנו להצהיר שהוא כן (שוב בהקבלה מלאה) וליתר ביטחון, גם ביבי יצר מצב חירום פיקטיבי לצרכיו האישיים. חובה להוסיף כוכבית קטנה, שני המנהיגים באמת היו בתקופה קשה. ביבי צריך להתמודד עם משבר הקורונה ואילו היטלר התמודד עם המשבר הכלכלי של מלחמת העולם הראשונה.
לזכותו של ביבי ייאמר שהוא למד מהשגיאות של מורו, היטלר. ביבי הבין שנסיונות ההתנקשות בהיטלר נבעו מהמקורבים אליו. לא מהקו הראשון, אלא מחוסר תשומת לב מספק מצידם. זו הסיבה שהוא מחליף את המקורבים כאילו היו גרביים. הכלבלבים של היום יהיו הזבל של מחר. אפשר לרשום את דוד ביטן ודודי אמסלם בתור דוגמאות מיידיות. גם דוד שמרון ויצחק מולכו נזרקו ברגע שהייתה בעיה. ביבי הפנים את התוצאות של השגיאות.
אחרי שביבי דאג לרצח רבין. הוא לא ירה, את האקדח המעשן נותנים לאידיוט התורן שיהפוך לבשר תותחים. ביבי רק נתן את העידוד לפני "הוא לא בוגד, הוא טועה." ונתן את מס השפתיים הנדרש. ביבי עכשיו הופך כל סהרורי שאומר משהו נגדו למסית לרצח.
נכון שכל דרישה לאלימות נגד אנשים אחרים צריכה להיות מטופלת. אבל יש הבדל בין סהרורי שמאיים על הבן של ביבי, יצור נאלח שמפיק סירחון מקוון, לבין איום על ראש הממשלה. ברור שאם יגיש את התלונה במשטרה כל אזרח שומר חוק היא תסגר ללא בדיקה מינימלית. בגלל זה אדון ביבי טרח להודיע לתקשורת על הגשת התלונה. הבדיקה במשטרה תעיף את התלונה בתור מיותרת, אבל זה לא יגיע לתקשורת. אולי נגלה את זה בגלל שליאיר היטלריהו יש הרבה פחות אינטליגנציה מלביבי ולכן הוא משתלח לפעמים בנקודות עליהן אביו שולח כלב אשפתות לפני הסילוק מסביבתו.
אפילו למשפט שלו אדון ביבי היטלריהו מנסה להגיע מעמדת הקורבן. זעקת הקוזק הנגזל. לפני הקראת כתב אישום חמור נגדו, הוא מודיע שתפרו לו תיק. מי שתפר אותו הם אנשים אותם הוא מינה, אבל שייכים לשמאל. העובדות לא באמת מעניינות את אדון היטלריהו, הרי גם מורו דאג לשלוח אנשים לביצוע פעולות חבלה ומייד להאשים את המתנגדים לו.
השאלה הגדולה עכשיו היא תוך כמה זמן מתחילים לעצור את מתנגדי היטלריהו על בגידה במולדת.
ברגע שמאבדים את ההבנה שבית המשפט הוא מוסד חשוב, למרות כל הביקורת שיש עליו ובצדק, אנחנו בדרך לבית משפט חליפי. בבית המשפט החליפי לא יהיה הנסיון להגיע לצדק או אפילו לשרת את החוק. בית המשפט החליפי ישרת את המולוך - קורבן הדמים. ליתר ביטחון, יהיה גם מפעל לזיוף הפרוטוקולים שינגן לפי חלילו של משרד התעמולה.

יום ראשון, 19 באפריל 2020

ארץ ישראל שלי

ארץ ישראל שלי ברדק אחד גדול
וירוס סיני קטן שיתק את הכל

משרד הבריאות מעלה את החום
בבני ברק שמים מחסום

משרד האוצר עוזר עם תקצובים
ביטוח לאומי דופק תעצמאים

משרד החינוך מודיע למורים
תעשו אבל אסור בשביל התלמידים

במשרד התקשורת ישר מודיעים
זה הזמן להעלות מחירים

משטרת ישראל אובדת עצות
איך נותנים לוירוס דוחות

יום חמישי, 12 במרץ 2020

קורונה זה לא רק בירה

עכשיו זה רשמי, מדינת ישראל מושבתת. סיבת ההשבתה וירוס, לא מהסוג של המחשבים, מהסוג של המחלות. מצד אחד הממשלה נוקטת צעדים דרסטיים, מצד שני כנראה שאין ברירה. הסיכוי היחיד להציל חיים הוא במניעת הדבקות.
הבעיה היא שאת המהלך מוביל מישהו שטוהר כוונותיו מוטל בספק. זה גורם לחוסר ודאות יותר גדול. האם מהלך מסוים הוא לשם מניעת הוירוס או לשם מניעת המשפט? האם ההצהרה היא בגלל שיקול מדעי או בגלל תרגיל משפטי?
אפילו הבקשה לממשלת אחדות ניראית צינית למדי. אחרי כל ההכפשות שנזרקו מצד ביבי. נדמה שהוא שרף מספר גשרים יותר מהרצוי. אמנם מנסים כרגע לחשוב קדימה, אבל העננה מרחפת מעל.
כאילו לא מספיק הוירוס, נוספה השבתה של מערכת החינוך. ראינו את הנאום ב-8. קצת לפני האוכל. הילדים חשבו שעכשיו יהיה חופש גדול. כנראה שהם יחשבו מסלול מחדש מהר מאוד. זה שאין בית ספר לא אומר שתהיה אנרכיה. בצורה מפתיעה, זה כן אומר שאין אינטרנט, אם כי זה יותר קשור למזג האוויר.
בקיצור שמייח פה ושמייח שם.

יום חמישי, 30 בינואר 2020

כשנאשם עוזר לאשם

זה נראה כמו שבוע שבו ביבי איבד שליטה. זה התחיל במשיכת בקשת החסינות המיותרת, שגרמה להגשה מיידית של כתב האישום. בצורה "מפתיעה" מאוד, מייד קפצו אותם אלו שניסו לדחוף לחסינות והודיעו שזה לא יפה להגיש כתב אישום כשביבי עסוק בפוליטיקה זולה בבית הלבן.
בזמן בו מנסים להרכיב את לוח הזמנים של המשפט, מתעסק הביבי באיך להסביר את זה שהוא עכשיו ממשיך את מורשתו של רבין. כן, אותו רבין שביבי עזר לרצוח, אבל לא ניתן לקשר בצורה מספיק חזקה בכדי לקבל אישור מביבי עצמו. כמובן שביבי לא באמת יכול לעשות משהו. אפילו הוא מבין שזה משחק על זמן שאול. מצד שני, הוא מקווה שמישהו ידאג לרצוח את מתנגדיו. כמובן שלא בעידודו.
מייד לאחר הגשת כתב האישום, התפנה ביבי לעוד דבר חשוב. הוא קיפץ לרוסיה, לשחרר עבריינית. זה מגוחך שנאשם בפלילים בה לשחרר מהכלא אשמה בפלילים. חשוב לזכור שהיא אשמה בפלילים. האזרחות הישראלית לא מונעת אשמה פלילית, זה היה נכון לאלחנן טננבוים וזה נכון גם לנעמה יששכר.
בסיכום השבוע מתברר שיש סיבה שהפלסטינים לא מקימים מהומה בגלל הקולות שיוצאים מהבית הלבן. אם הם יעשו מהומה זה יכול לפגוע בביבי, ראש הממשלה הטוב ביותר של הרשות הפלסטינית.

יום רביעי, 22 בינואר 2020

משמעות החיים

שבוע לפני יום הולדת 42 ואין לי מושג מה אני רוצה. לא רק מה אני רוצה מתנה, בכלל מה אני רוצה.
כנראה שדאגלס אדמס ידע משהו, רק בגיל 42 אתה מבין שאתה לא יודע. עד גיל 42 אתה תמיד במרדף אחר דברים, בית, עבודה, ילדים, כלב, ועוד המצאות כאלו ואחרות. בגיל 42 כבר יש בית (עם שלט בפעם הראשונה!!!) ויש גם ילדים שיכולים להוציא את הכלב. אני מתעלם משאר הדברים שהם עושים לכלב, אסיה כבר רגילה לראות את העולם הפוך, לחטוף צעקות על חטיפת תחתונים ובכלל לכאוס. אם שקט בבית, היא כבר תדאג לקצת רעש בסגנון של ראפ. מוקה מקבלת יחס שונה, אפילו אלה לא חושבת שלהרים 30 קילו של כלב זה חכם. מה שאומר שמוקה היא על תקן שמיכת פוך עם רגליים.  מחבקים אותה, מתכרבלים בתוכה ומתלוננים על הריח פה שלה בין נשיקה לחיבוק. כשזה נוגע למוקה, שביט הוא המלך. מוקה מנסה לשמור עליו, למרות שזה לא מוצלח כל כך.
עוד שבוע גיל 42, המטרה הקרובה מבחינתי היא רשיון שייט מסחרי, שזה במרחק נגיעה. חסר לי מבחן אחד וקורס מעניין. למען האמת הדבר שהכי חסר לי זה שותפים להפלגות, ועל זה עובדים. הרשיון יהיה השנה.
לפחות שותפים לקולינריה יש לי. גם שירלי אוהבת אוכל טוב, וכשהדיאטה (שהיא לא דיאטה) מאפשרת היא מצטרפת לטעימות. גם אלה מוכנה לנסות כל דבר, למרות שהיא בררנית בטירוף ומקפידה על הפרדת צלחות בין מנות. זה לא אומר שהצלחות יותר נקיות, היא בלי שום בעיה שמה יוגורט על סטייק וטורפת את כולו. שביט, שפעם חשבנו שהוא אוכל הכל, פיתח טעם עצמאי לחלוטין. מרקים הם מחוץ לתחום, אלא אם זה נוזל בלבד. בשר תמיד רצוי, אם כי הוא לא מקפיד שהבשר יהיה עשוי. התופעה הבעייתית (מבחינתי) היא היכולת שלו לאכול חריף. זה מתחיל כמובן בחוסר היכולת של אלה לאכול חריף, מה שאומר ששביט כן יאכל חריף. עד כאן לא מרגש. עד השלב בו הוא שם סחוג על הסטייק. בגדול זה טעים, זה כמו צ'ימיצ'ורי מעט חריף. כשאני לקחתי חתיכה עם סחוג קלטתי שזה לא קצת חריף, זה מאוד חריף. לסחוג היה "זמן פלפל חריף", וזה עושה אותו לחריף באמת. בקיצור צריך להיזהר כשהוא אומר "לא חריף", או ללמוד לירוק אש.
משפט אחרון לסיכום. גיל 42 גם מעלה שאלות פילוסופיות חשובות, למשל מתי אתה הופך לזקן מספיק בכדי ששלמה קרצי ייחשב כזמר טוב.

יום ראשון, 19 בינואר 2020

פרידה

שלום
השלום האחרון
השלום שיהיה ללא להתראות
השלום שמשאיר אחריו געגועים וריקנות
השלום שנשמר לאקורד הסיום
השלום ששמור למי שחשוב באמת
השלום שמקווים אבל לא רוצים להגיד
השלום של הפרידה מהכל
השלום של נזכור אותך תמיד
שלום