"גל הטרור" החדש גרם לי להרבה כאבי ראש מיותרים. האמת שבעיקר ב"זכות" הפניקה הטבעית של אנשים וגזענות נטו.
דוגמה מגעילה (רציתי להגיד הכי, אבל אז נכנסה ידיעה נוספת) הייתה באחד מימות השבוע (לא זוכר איזה - מרצון), בבוקר אופנוען עשה תאונה ובמותו סתם את הכביש. הסיקור היה די לקוני, לא היה ריאיון עם החובש, לא פורסם שיש שם אפילו שוטר מסכן. מעט לאחר מכן היה נסיון דקירה, לרוע המזל הדוקר היה ערבי. בעיקר לרוע המזל של כל צרכני החדשות. במשך יום שלם ריאיינו כל דבר שהיה שם באזור, אפילו את הכלב של השכנים שיצא לעשות את צרכיו ניסו לראיין לאחת ממהדורות הקשקשות ששודרו כל היום.
במקום להוריד להבות התקשורת המקומית מעדיפה לרקוד על הדם ולהאשים את התקשורת "שלהם" בליבוי להבות. זה נורא נוח, אם אנחנו לא אשמים לא צריך לבצע חשבון נפש ולשנות כלום. בנוסף, אין תלונות מהציבור, הפחד משתק.
בהמשך השבוע שתי ידיעות על הריגה של מישהו שהתקיף בסכין. הראשון, פלסטיני, נורה למוות - מראיינים את היורה ועושים מסיבה. השני, פושע, שלף סכין בקטטה ונורה ע"י שוטר - דובר המשטרה פרסם שהנושא בבדיקה. למה שוטר שיורה בפושע (ולאו דווקא הורג אותו) צריך להתגונן? זה היה תקין אם גם החייל היה עם אותה החובה, אבל בעוד שהשוטר מחוייב להתגונן, החייל צריך להגיד את מילת הקסם: פלסטיני. רק לשם חידוד, אני הייתי מעדיף שמילת הקסם תהיה "סכין" ולתת את האישור לירי בשני המקרים. זה אמנם קצת בעייתי מבחינת מערכת המשפט, אבל מערכת המשפט בישראל כבר מזמן איבדה את נר-הצדק. בבית המשפט הישראלי כולם אשמים, למעט אם הם יכולים להשפיע על השופט בדרך לא כשרה.
לפחות יש למדיניות הנוכחית צד חיובי, חידוד הגבול של המדינה הפלסטינית העתידית, הפחד הגדול של הפלסטינים וביבי. משום מה אף-אחד לא רוצה בפיתרון הזה, אבל כולם סוללים את הדרך לשם. הפלסטינים כי לנהל מדינה אומר שהם כבר לא יוכלו להיות "המסכנים". ביבי מסיבותיו הוא, קשה לי להסביר למה בעיקר כי כלכלית זה לא משתלם.
בסוף נגיע למדינה פלסטינית שאינה יכולה להתנהל בצורה עצמאית, אבל היא לא תעניין יותר אף-אחד. עד אז, ישראל תהיה אשמה בכל צרות העולם.
