שנתיים

שנתיים בדיוק.

הזיכרון העמום ביום שבין הקביעה של המוות לבין הלוויה נשאר. בינתיים התחדדה ההבנה של כמה מזל זה היה לפגוש אותה וללכת עימה כברת דרך ארוכה - יותר ממחצית חיינו. אצלה זה סופי וחתום, אצלי הרבה פחות.

השנה הבנתי למה הדתיים עושים הילולה למת. זה לא המסיבה שאני מתכנן ליום שבו ביבי ימות בכלא מזקנה, עד כמה שאני לא סובל אותו אני לא רוצה שמישהו יהפוך לרוצח בגללו. מספיק האחד שהוא כבר יצר.

ההילולה הדתית היא בעצם ההכרה שהייתה לנו זכות להכיר, להנות/לסבול/להתווכח/להתדיין ואפילו סתם ללגום ויסקי זול עם אדם טוב. הדתיים מרחיבים זאת גם למעגל השני - אלו שנהנים מההשפעה הטובה שהייתה על המעגל הראשון.

לי הייתה הזכות להיות במעגל הראשון. האמת היא שגם לשירלי, אלה ושביט. כל אחד לקח מזה את התובנות שלו. בסוף יש געגוע שלא נפסק והמון זכרונות שיישארו לתמיד.

תודה על הכל.

10 years with a cute Shavit

Shavit turned 10 by the end of September. This year we could at least do a minimal celebration with friends. It looks like Shavit is a kid everyone likes, but he can't get it to work. This celebration marks the beginning of many new things, though all of them began earlier, it did a wrapping of them all.

The new school with a personal assistant. He likes it and hates it at the same time. In some lessons it's a blessing that saves him from disaster, while in computers it's the cause of disaster. All in all, he prefers the new school, and complains about minor issues.

Tennis became a common hobby for Shavit and Ella. Having common stuff makes them fight more about details, and less about generalities. Of course sitting location in the car is a thing for debate on any ride.

Seamanship, which he started attending on July, looks like a thing he's going to stay at for a long time. We thought it might help with the seasickness he has. Turned out that it helps in many more ways. He likes getting early to the training sessions, just to dip in the sea. Until a week ago it was without a thermal suit. The water is not too cold, trust me on this I did the checking.

And now for the part I hinted at on Ella's birthday blog. I did my scuba diving license, and now I'm trying to find partners for the fun. At the same time I managed to get to a position in work that I waited for. Shirley started studying towards PhD in literature which is good, it makes life more interesting. The Chinese have a curse"may you live in interesting times", it looks like the Chinese don't know a curse from blessing.

We do live in interesting times, it's challenging, and mostly it's rewarding. The feeling you get after facing a challenge is priceless, even if you failed.

To wrap up, Shavit has many challenges, creates many more for us too. Yet somehow he he's the one Ophel listens to, and barks at whenever there's a problem.

מחלות תשרי

ראש השנה עבר תוך שימוש מסיבי בחצר. ניצלנו את הימים החמים לאירוח המשפחה וחברים. החצר שסודרה לאחרונה הפכה למקום בו אפשר לבלות ערב שלם או יום שלם עם ילדים קטנים.

בסוף החג שירלי התחילה להשתעל. במצב רגיל הולכים עם שיעול לרופא, אבל בגלל הקורונה רוצים בדיקה. הרעיון העיקרי מאחורי הדרישה הזו הוא שמחלה קלה תספיק להפוך לקשה. חיכינו 4 שעות בתור לבדיקת קורונה ועוד יומיים לתוצאות. בינתיים השיעולים השתפרו, נוסף קוצר נשימה מדי פעם שיהיה מעניין.

בבוקרו של יום שישי הגיעה תשובה שלילית לבדיקת הקורונה. בצהריים הגיעה דרישה לבידוד של שביט בגלל חשיפה בבית הספר. במקביל שירלי הבינה שעוד מעט השכנים מזעיקים משטרה לטיפול במפגע הרעש שהיא עושה והחליטה על פנייה למרכז של מכבי.

אחרי סיבוב קצר במרכז שוחררנו עם מכתב מעניין וכמה תרופות. עצירה קצרה בדרך הביתה לשם קניית תרופות (או החלפת הלצות בלטינית) וניסינו לאכול ארוחת ערב.

בהתחלת הארוחה כבר התברר שהמצב לא מזהיר. בהמשך התברר שלא רק המצב, שירלי פיתחה קוצר נשימה. נסיעה מהירה למיון של לניאדו, התברברות נורמלית בחיפוש הכניסה והיינו בפנים. פקיד נחמד קיבל את ההסבר ממני ואמר לנו להמתין. אחרי מספר דקות הגיעה האחות, ביקשה ממני הסבר על המצב ומייד התחיל משהו הזוי. שירלי הופנתה למיון נשימתי באמצע המשפט, הפקיד המסכן קיבל מבטים מהאחות שהשאירו מקום לבחירת התיאור מתוך ה"תופת" של דנטה ולהבין שלשם היא חותרת. במיון הנשימתי לא המתינו למשפטים ארוכים. חמצן ואח"כ בירורים. בינתיים השעון מתקדם, הילדים מזמן ישנים (בערך...) והתשובות לא מגיעות. שעה 1:00 אחרי צילום ועוד כמה בדיקות שאלנו מה קורה וקיבלנו תשובה הזויה, מחכים לבדיקת הקורונה כדי להחליט על האשפוז. שירלי שאלה בתמימות האם זה לצורך החלטה האם לאשפז, התשובה הייתה "לא!", זה לצורך החלטה באיזה מחלקה לאשפז. זה לא שלא ציפינו לזה, התיק היה מוכן כבר לאשפוז קצר, אבל לא רצינו את התשובה "צדקתם". בשלב הזה חזרתי הביתה, שביט היה מחויב לבדיקת קורונה בבוקר ואלה להשמדת בית בעצבים.

עכשיו לזמן ההזיות, שבוע בו ילד אחד בבידוד, אשה באשפוז ויום כיפור תקוע כמו קוץ בתחת באמצע. באשפוז כמו באשפוז אין זמן שחרור, למען האמת גם אין התחייבות שמשחררים, אבל הפעם הם אמרו שזה עניין של זמן. מה שלא אמרו זה שזה עניין של הרבה זמן. שבוע עד החזרה הביתה, 4 ימים עד שאפשר לנהל שיחה עם משפטים לא חתוכים, יומיים עד שאלה מתגעגעת לאמא ודקותיים עד ששירלי צועקת על אלה. אם הרופאים היו יודעים שיש לה בת מתבגרת יכול להיות שהאשפוז היה מתקצר ליום. שירלי מצליחה להוציא על אלה דברים שרק אלה יכולה להגיד לה בחזרה.

כבר ביום הראשון הבהירו לשירלי שהילדים לא מגיעים. חשבתי לתומי שזה בגלל המחלקה, או מצב המאושפזים, בפועל זה בגלל הקורונה. הילדים לא מחוסנים (עדיין) כי הם בני פחות מ12. בית חולים הוא מקום שידוע כמעבדת זיהומים. עושים אחד ועוד אחד, מקבלים חמש (כמו כל עורך דין) ומבינים שגם לשירלי לא מומלץ להישאר שם.

עם חוסר ההמלצה הגענו ליום כיפור ולמחסור בבגדים. מחסור בבגדים ניתן לפיתרון מהיר, יום כיפור קצת פחות. ליתר ביטחון קפצתי לביקור עם תחילת החג, הטריות של הצום מונעת מאבנים לעוף. הקפדתי לא לבוא על אופניים, יש פסק הלכה שאני לא בטוח אם הוא תקף בקרית צאנז, אבל לבדוק אותו אין לי רצון.

חג מונע מאבנים לעוף, אבל לא ממאבטחים להיות חסרי הגיון. מתברר ששעות הביקור אינן תלויות בחגים. כך מצאתי את עצמי מסביר למאבטח שאני אצא מהר ואחזור הביתה. 5 דקות אח"כ אלה דאגה להוכיח את נכונות האמירה. שירלי נשארה לאשפוז במקום ההזוי ביותר האפשרי ואני נשארתי עם 2 ילדים ואופניים. יום כיפור מחייב 2 דברים הראשון הוא טיול אופניים. השני נגזר מהראשון, ארוחת בוקר מהירה ומזינה. מצאתי שהדבר הכי מתאים הוא שפק, המנה לה קוראים בטעות בייקון. בקיצור יצאנו לטיול אופניים לים, חוף נחמד בנתניה שהיו בו מעט אנשים ומעשן אחד שהחליט לחרב את יום כיפור לכל מי שרוצה להנות ממנו. איכשהו מעשנים תמיד ישבו כך שהרוח תפזר את העשן על כמה שיותר שטח.

יום כיפור נגמר, בית הספר חזר ובסוף השבוע גם שירלי חזרה. סמרטוט היה יותר חזק וזקוף ממנה, אבל סמרטוט לא ישן איתי במיטה. לסיום האשפוז ניסינו לנוח בבית. כנראה שבאמת אין כמו הבית, רק שלוקח הרבה זמן להתאושש מרופאים.

11 years old teenager

Ella turned 11. Suddenly we have a raging bull in the house. Any falling leaf can cause a major explosion, a sneezing fly should be hunted down using atomic bomb.

The coronavirus time did wanders to our perspectives. Ella learned the value of good friends and company. Shavit learned how to abuse the zoom meetings, it seems like the teachers are not in the right tech level.

During the year we had to replace a dog with a new puppy. The puppy (30kg at the age of 10 months) is trying to understand his place in the constant mess called home. Ella tries to teach him, so far he learned how to destroy any "dog proof toy" in a matter of weeks. For some reason Shavit managed to teach him to turn the lights on.

Beside having Ophel in the house we also cleared the backyard, the results were displayed on a nice Saturday afternoon birthday party. After last year's quarantine, the term closure is too weak to describe what happened in Israel, having a real birthday party was refreshing. We hope it was a start, not of the ending.

As for the changes related to me, it will wait for Shavit's birthday blog. There's always something to look forward to.

קריסת ‏המשטר ‏של ‏ביבי

כנראה שהשר לביזיון פנים, אמיר אוחנה, סיכם נכון את הממשלה של ביבי - לוקחת אחריות, אבל לא אשמה. כך נראה הטיפול בכל הנושאים הבוערים.

הקורונה הרגה אלפים בגלל מדיניות כושלת ולא הגיונית. מחדל נתבג, האכיפה במגזר החרדי, תשלומי הבטלה ועוד מגוון החלטות ללא שום בדיקה.

הקורונה לא הסתיימה וכבר נכנס האסון הבא, ההילולה במירון. צריך להבין שמשטרה מוחלשת היא משטרה גרועה. בגלל המשפט ביבי החליש את המשטרה במשך שנתיים. זה גרם למסמוס הדוחות על מצב המתחם במירון. המשטרה התריעה, המבקר התריעה, אפילו חוגים מסוימים במגזר החרדי התריעו, אבל לביבי אין מטרה ליצור משילות. הפרט הכי הזוי שהתגלה כשקצת בררו מה קרה עם מתחם קבר הרשבי הוא שלפיד ניסה לארגן את המקום, אבל כשהוא יצא מהממשלה כבר לא היה מי שינסה לסדר את זה שוב.

עם הבלגן הזה, בנוסף למפכל שלא יודע לעבוד עם אזרחים, הגיעו המהומות בירושלים. זה התחיל במכות לחבר כנסת מצד שוטרים, אירוע שלא טופל. צריך לזכור שגם שוטר שרצח אתיופי לא הועף מהמשטרה. שוטרים נשלחים לטפל הערבי מעורער בנפשו עם אקדחים במקום טייזר - זה לא שוטר שרוצח, זה מפקד שמציב שוטר בעמדה בלתי אפשרית: תהרוג אותו בלי סיבה או תן לו להרוג אחרים בלי סיבה.

משטרה שלא יכולה למנוע התפתחות של אירועים כאלו גם לא מצליחה לטפל במקומות אחרים. בוצע לינץ' בעכו ביהודי, בחיפה בוצע לינץ' בערבי והונדליזם פוגע בחנויות של יהודים וערבים בלי קשר למי הפורעים. גם הטילים שנורים מעזה לא מבדילים בין ערבים ליהודים. הקיצוניים מוכנים לקבל את הטיל, ההורים שלהם לא. יכול להיות שזה יהיה אירוע מכונן - מה שיגרום לאחמד טיבי לשבת בממשלה בתור שר הבריאות (הוא גניקולוג) או בתור שר לביטחון פנים. מהכנסת לא הצליחו להשיג מספיק, אולי מתוך הממשלה סופסוף הם יהיו אזרחים שווים.

אני לא בטוח כמה המפלגות הערביות רוצות להיות בממשלה, בדומה למפלגות החרדיות - נורמליזציה תגרום למצביעים שלהם לבדוק את האידאולוגיה של המפלגה בתחומים הרבה יותר רחבים.

בינתיים כל מה שצריך זה לאחל לכולנו רק בריאות ושקט.

קדימה לבידוד

 בסוף הבידוד הגיע גם אלינו.

בפעם הראשונה זה היה כששירלי החליטה שהיא צריכה להצטנן בחורף, שזה ברור בתור עבירה חמורה על חוקי היקום. הרופאה הסבירה שהיא צריכה להיכנס לבידוד עד לקבלת תוצאות שליליות מהבדיקה. זה היה הסופ"ש הכי ארוך מאז שהיא אושפזה עם קשיי נשימה. אלה גם החליטה שאמא כנראה לא אוכלת מספיק, שירלי סיימה את הבידוד עם 2 קילו נוספים רק מהאוכל שהיא קיבלה.

קשה להגיד שהבנו מה הסיבה לבידוד, הרופאה הסבירה שזה דרישה של משרד הבריאות. להגיד שהדרישה ברורה זה במקרה הטוב להעלים עין, יותר מדוייק יהיה להגדיר את זה בתור שקר גס. לפחות מהבידוד הזה היא יצאה מהר, לקח קצת יותר מיום לתשובה להגיעה והתברר ששירלי חולה עם הוירוס הרגיל ולא עם הוירוס של הקורונה. אני לא בטוח מה עדיף, חולי קורונה מקבלים יחס מועדף - תסמינים יותר טובים ורופאים יותר מותשים.

סיימנו עם הקרקס של הבידוד הראשון והגיע עוד אחד. הפעם לאלה. מתברר שמשרד החינוך שעושה ימים כלילות עבודה בלהפוך את הימים והלילות של כל המורים והתלמידים הצליח לעשות עוד משהו - לתת מתווה להדבקה מדודה של כל בית הספר בצורה יעילה. בשעת ערב קיבלנו הודעה שבגלל שהילדים לומדים אז הם לא לומדים יותר ונכנסים לבידוד. מה לעשות, ההסתובבות שנכפתה על הילדים כשבית הספר היה סגור גרמה לאחד מהתמידים לחלות בקורונה. בהתאם למסורת, התלמיד ללא תסמינים ולכן כול מה שבא איתו במגע חולה.

הבנו שהמטרה היא לעצור את שרשרת ההדבקה (משימה בילתי אפשרית כשההוראות חלות רק על מי שמוכן לקבל אותן) והכנסנו את שני הילדים לבידוד יחד איתנו. מרגע זה התחיל הבלגן. אלה לא מחוסנת - צריכה בידוד בלי שאלה. שביט לא מחוסן, נכנס לבידוד כי הוא בבית עם אלה והסיכוי שהם לא ילכו מכות יום שלם שקול לסיכוי שהשמש לא תזרח מחר. לגביי ולגבי שירלי זה כבר משהו אחר. משרד הבריאות מוציא הנחיות סותרות כדי שיהיה מעניין לאנשים. מצד אחד מלווה של קטין בבידוד צריך להיות בבידוד. מצד שני מי שחוסן ב-2 מנות ועבר שבוע מהחיסון השני פטור מבידוד. התייחסות למלווה שפטור מבידוד לא קיימת - כי זה משהו מציאותי. התייחסות לחיזר בבידוד בטוח שנמצא - כי זה משהו תיאורטי ומעניין.

בקצור, בלילה אחד התהפך לנו כל הבית. אין לי מושג מה אני צריך לעשות, תשובות במקרה הטוב נקבל בבוקר, במקרה הסביר בעוד 14 יום. בירור באינטרנט מביא אותך למסקנה שמשרד הבריאות לא מנהל מאבק בקורונה, הוא מנהל מאבק בממשלה ומפסיד בו את המדינה. ההנחיות נקבעות לחומרה כי לא מצייתים להן, נאכפות בצורה בררנית למדי - אם אין מצלמת טלוויזיה באזור הן לא ייאכפו. במקרים בהם בטעות אכפו הנחייה ללא מצלמת טלוויזיה מגלים שוטרים יצירתיים למדיי, דוח על חוסר במסיכה לכלב, דוח על התקהלות ללהקת חזירי-בר ודוח על השלכת זפת בחוף לאונייה הלא נכונה.

חזרה ‏בקור

הרבה זמן לא כתבתי, זה לא בגלל שלא היה על מה, זה בגלל שלא היה זמן.

סגר שמתערבב בסגר, ימי הולדת ויום זיכרון, חגים שאי אפשר היה לחגוג ושנה שנסגרה בטריקת דלת עצבנית. הקורונה שיבשה כל דבר, בלי הבחנה אם הוא טוב או רע.

בבית למדנו לחיות עם אי הוודאות התמידי של יהיו לימודים מחר או לא. האם תהיה הפסקת חשמל בדיוק כשצריך לטפל בתקלה חשובה. האם יש חוגים.

בתוך הכאוס אלה מצאה שיגרה מוזרה, היא קמה בבוקר אוכלת משהו זריז ונפגשת עם חברות. לא ברור כמה זה חוקי עם תקנות הקורונה (היא לא חרדית) אבל גם לשוטרים זה לא ברור ולכן זה לא נאכף. שביט במקביל מבקר בבית הספר, גם שם איבדו שליטה על התקנות. ההנחיות שמגיעות הן כל כך מבלבלות שאפילו המנהלים של בתי הספר התייאשו מהן, מדי פעם הם שולחים מייל להגיד שהם באותה סירה יחד איתנו.

בתוך הכאוס רק דבר אחד ברור - ביבי למד מכישלון טראמפ. ביבי לא ייתן לעם לנצח בבחירות, הוא ידאג להעלות המון זועם על הכנסת ועל בית המשפט. בשידור חוזר מרצח רבין הוא גם יגיד שהוא לא עשה כלום. העובדות לא היו אף פעם נר לרגליו של ביבי, הן מעצבנות ומסוכנות. הפייק ניוז הן מה שחשוב לו.

לכל מדינה יש את השליט שכמעט השמיד אותה, השאלה החשובה היא האם בישראל זה יישאר בתור כמעט.