יום העצמאות הגיע אחרי הביזיון בו מחאו כפיים בבית הקברות. שר כושל שלא עושה כלום נואם תוך חילול כבוד המתים והחיים, לזכותו ייאמר שהנאום לא היה מתריס, אבל מחיאות הכפיים הן אקט צורם במיוחד.
במקביל לבושה הזו התלוננו סטודנטים על העובדה שבאוניברסיטת בן גוריון הזכירו את מגילת העצמאות בטכס יום הזיכרון. שוכחים שבן גוריון עליו קרואה האוניברסיטה הוא זה שאמר "היום רוקדים, מחר יישפך דם" על אותה מגילת עצמאות.
אחרי הקיטורים על הבזיונות הלא מעטים, צריך להגיד גם מה כן אני מצפה. לא בדיוק מצפה, ממה אני חרד ואיך הייתי רוצה לראות את העתיד.
נתחיל מהדבר הפשוט, בחירות ישירות של ראש הממשלה, חובה של רוב של 80 חברי כנסת על מנת להחליף ראש ממשלה נבחר. בלי אפשרות להפיל על תקציב או כל רקע אחר מצד הכנסת. ועוד סעיף קטן, הפרדה של הבחירות לכנסת מהבחירות לראשות הממשלה. זה לא בסדרי העדיפויות של ביבי ושלוחיו. המטרה של ביבי היא לייצב את עצמו, המדינה היא כלי שאפשר לזרוק כשיישבר.
דבר שני, בחירת שופטים על ידי ועדה בה יש 3 נציגים מהממשלה, 3 נציגים לקואליציה, 3 נציגים לאופוזיציה ו3 נציגים שופטים. מינוי דורש תמיכה של 10 חברי ועדה. המשמעות המעשית היא שכל מינוי יהיה מוסכם על כל הצדדים. זה דומה למצב הנוכחי, רק שיש שינוי בגלל הסעיף הראשון.
דבר שלישי, יצירת "כנסת הרשויות", גוף מקביל לכנסת בו הייצוג הוא עבור רשויות מקומיות. עיר עם 4 נציגים, מועצה מקומית עם 3 מועצה אזורית עם 2. הדרישות עבור נציג הן פשוטות: רשות בעלת 100 תושבים לפחות (רמת חובב לא צריכה להיות עם נציג) והנציג חייב להיות תושב ברשות. המטרה של הגוף הזה היא פיקוח נוסף על כל חוק. בכדי שחוק ייכנס לספר החוקים יהיה עליו להיות מאושר בשתי הכנסות.
דבר רביעי ואחרון, הקמת בית משפט לחוקה. זה המקום היחיד בו ניתן לערער על חוק שעבר. בית משפט זה יכלול 7 שופטים שנבחרים ע"י הכנסת בבחירה אישית וברוב מיוחס של 80 חברי הבית. התפקיד הוא עד לגיל 70 ללא אפשרות דחייה/הוספה. במקרה בו אין 7 שופטים בתפקיד הכנסת נעולה עד לאיוש בית המשפט לחוקה, אין אפשרות לסגור את המליאה, לדון בחוקים שונים או לבצע כל פעילות כולל פעילויות דיפלומטיות.
קצת מוזר להסתכל על הפוסט הזה שהתחיל ביום העצמאות העצוב של שנת ה75 לישראל ולסגור אותו אחרי המסמר הראשון בארון הקבורה של המדינה.
לפחות ביבי גרם לי להתחיל לכבד את ההמנון - "התקווה". כנראה שאנחנו לומדים את ההיסטוריה דרך הרגליים, נפתלי הרץ אימבר כתב את השיר לפני שהייתה מדינה להרוס.
