פסח, חג החירות שדואג לנו לכמות השיעבודים הגדולה ביותר. לזכר המבצע הלוגיסטי של להוליך את עם ישראל במדבר 40 שנה לכיוון כנען, ההורים בימינו צריכים לבצע תרגילי לוגיסטיקה במשך שבועיים.
לכל גיל יש קייטנה, או מחנה, או פעילות ייעודית לשם השמדת משהו תקין אחר. כשאין פעילות יש סבים, בין לבין יש ליל-סדר, חזרות לליל-סדר, וכל שאר הדברים הרגילים. בפועל כל דקה בשבועיים של פסח נמדדת על השעון, המכונית נוסעת במסלולים מיוחדים לצורך עקיפת הנהגים האחרים שגם הם באותו מצב.
אחרי שחידון הלוגיסטיקה למתחילים נפתר, יש לבצעו. הביצוע הוא בעייתי. אי-אפשר לשלוח ילד בלי ביגוד מתאים. ההגדרות של ביגוד מתאים בעונת האביב הן גמישות, זה מתחיל בשני סטים ליום ונגמר בציוד הישרדות לטיול בשלג. בסיכום, הבאנו תיק ענק שלא הכיל דברים נכונים. כרגיל שכחנו פיג׳מה.
לפחות יהיה זמן לתיקונים, אנחנו נראה את הילדים בעוד יום. לילדים זה היה יותר בעייתי, נוח להם שיש להם מישהו שקל לטרטר במשפט לא תיקני. תפיסת העולם של ילד היא ממוקדת כאן ועכשיו, העבר לא ממש מוגדר ואילו העתיד לא קיים.
שביט למד את משמעות ה״קר לי״, בצורה הפשוטה - להחליף לבגד אחר. בוקר אחד, מיד לאחר המקלחת, הבגדים שהוא היה צריך ללבוש לא מצאו חן בעיניו. במקום להגיד משפט שנשמע לנו הגיוני, הוא בחר ב״קר לי בבגדים!״ אפילו שירלי, שלרוב תשמח להלביש ילד בשכבה נוספת, קלטה שיש כאן חוסר הגיון. אחרי שתפסנו את הקוף הקטן שרץ בכל הבית, הלבשנו אותו בבגדים אחרים מעט, עכשיו כבר לא היה לו ״קר בבגדים״.
במקביל להמצאות של שביט, יש המצאות של אלה. פה זה כבר לא השגיאות הגסות של משפטים חסרי הקשר (עשיתי לבד עם עזרה מאמא) ויותר הסברים לשביט. ״לא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי״ נכתב על אלה. האמירה ״תבקש סליחה מאמא ואבא וממני״, כולל סינגור על הבקשה, הפך לדבר יחסית שכיח.
כמובן, החוכמות הללו מוכפלות אצל הסבים, הקהל הידידותי ביותר שניתן לבקש. זה גם הקהל היחיד שמתבלבל בשירה מול קהל בגלל הילד וליתר ביטחון לוקח אותו איתו לקטע הבא. אני לא יודע האם הייתה ציפייה לשינוי, לפחות בפעם השנייה הם כבר לא היו לבד.
אולי פה באמת המקום לציין את נס פסח: ״היה אוכל!״ הכוונה היא למשהו שאפשר להגיש לאנשים. לא ההמצאות המעניינות שהתרגלנו אליהן משנים עברו. היה השנה בשר שראוי למאכל, אמנם טעים לא היה אחת מתכונותיו, עדיין זה הצליח לעבור את מערכת האיכול ללא תופעות מיוחדות ואפילו לא נרשמו שיניים שבורות!
לאחר הבלגן שמכונה בטעות ״סדר פסח״ מתחיל החג. בפסח נותנים לילדים לאכול קירות, בשאר השנה אנחנו מתפלאים למה הם מדביקים אוכל לקיר. התבונה האנושית בשיאה.
עכשיו צריך לעבור לאירוע החשוב בפסח: ערב הפיצות.
