יום שבת, 31 באוקטובר 2020

קורונה - קור נע

 כבר יותר מחצי שנה שהמדינה במצב שיגעון תמידי ועדיין אין שום אור בקצה המנהרה. הדבר היחיד שיש עכשיו הוא תוספת של ספינים הזויים שמגיעים מהאחראי האמיתי לרצח רבין. צריך לזכור שכדי לרצוח לא צריך הרבה מהבחינה הפיזית - אקדח ו-3 כדורים הספיקו. כדי לרצוח צריך תמיכה מורלית - אף אחד לא רוצה לקבל את התווית של רוצח. אבל במערכת המשפט לא יודעים להגיד "אחראי" על מי שלא החזיק באקדח המעשן, ובציבור הישראלי לא מסוגלים להתגבר על עקרונות העדר ששמים פתק בקלפי עבור מישהו שאפילו לא נוקף אצבע לטובת מצביעיו.

ככה הגענו למצב שבו יש ראש ממשלה עם 3 כתבי אישום חמורים שעומדים מולו, קופת שרצים שמאיימת להתפוצץ מאחורי גבו ורשימת סמרטוטים מלחכי פינכה מסביבו על מנת לחטוף את האש. בינתיים הוא מתגאה בשלום עם עוד מדינה ערבית על חשבון כמה עסקים קטנים שקרסו במשבר. זה הזוי לחלוטין, אבל כלום לא מתקרב לבלגן שנקרא מערכת החינוך.

מי שיש לו ילדים במערכת החינוך כבר מזמן איבד הבנה על מה הממשלה הזו עושה. ההצהרות יוצאות מכיוונים שונים ומשונים, שר החינוך, עבריין מורשע (עבירות בנייה בגללן הוא לא היה רמטכל), חושב שהתפקיד נותן לו אישור לתת פקודות בלתי ניתנות לביצוע. מערכת החינוך היא הרבה יותר דמוקרטית ממה שנראה ממבט על, התוצאה היא שכל בית ספר עושה מה שבה לו. אנחנו עם ילדים ב-2 בתי ספר שונים, התוצאה היא תמרון בין 2 מנהלות שונות שאין ביניהן אפילו תיאום מינימלי. המצב הזה נותן לנו הבנה של מה יכולת התמרון של מנהל, וזו יכולת עצומה, המגבלה היחידה היא תקציב.

משרד החינוך, שבמצב רגיל סובל מחוסר תקצוב שמסנן החוצה את הטובים ביותר, הגיע למשבר בלי תוכניות מגירה. בכדי לצלוח את הסגר הראשון התחילו לבצע שיעורי זום - בדיחה טובה. בקיץ במקום לקלוט את הבעייתיות בזום ולהעביר הכשרות רציניות הלכו בזיגזג של 2 כיוונים - מקוון ורגיל. היום חודששים לאחר תחילת שנת הלימודים יש לנו בבית ילדה שכבר יודעת שהמורה שלה לא יודעת איך היא נראית, למען האמת גם לא איך קוראים לה. אם יעשו לכיתה שלה שיעור יבינו שהלימוד מרחוק הוא אפילו לא בגדר בדיחה לא מצחיקה, הוא פשוט לא קיים. הילדים היום לומדים דברים שונים ממה שהמורים חושבים.

מי שמאמין ששיעור שמועבר בזום מעביר את החומר הוא בן-אדם סופר נאיבי - זו הסיבה שהוא במשרד החינוך ולא במקום שמשלם לו משכורת בהתאם לכישרון. אני אסייג את עצמי בגלל היכרות עם המערכת, ישנם לא מעט מורים שנמצאים מסיבות נוספות, אבל אין מורה אחד שמרוויח משכורת ראויה! בגדול מורה טוב נמצא במערכת כי יש לו גיבוי ממקור חיצוני ואהבה ללימוד, אחרת אי-אפשר לשרוד במתווים המטורללים שמגיעים כל יום.

אחד הדברים ההזויים ביותר שקרה לאחרונה היה שורה שהגיעה במייל מהמנהל של אחד מבתי הספר בו הוא הודיע לנו בצורה לא כל כך עדינה שגם לו אין מושג איך הולך להיראות השבוע הקרוב - זה שמתחיל בעוד כ-36 שעות. בכמה משפטים פשוטים הוא הסביר שהוא מקבל את ההנחיות במקביל להורים מהתקשורת, משרד החינוך כבר לא מעביר שום הנחיות מסודרות לגבי העתיד. לפעמים מגיעות ההנחיות לגבי ההווה, לרוב ההנחיות מגיעות לגבי העבר - שזה שקול להגיד מה עשית לו נכון אתמול ובלי לתת שום כלים ללעשות משהו נכון היום.

אני חייב לציין שהשהות בבית כן עושה קצת טוב, אבל זה כי גם שירלי וגם אני נמצאים בבית, אני כי אני עובד מהבית ושירלי כי היא הבינה כמה משרד החינוך מוכן ללמידה מרחוק והודיעה שהיא לא הולכת להיות חלק מהקשקוש הזה שנקרה למידה מרחוק. לצערי בינתיים המציאות מוכיחה שהיא לא טעתה, לצערה של אלה היא גילתה שאפשר ללמוד מהבית אם ההורים מתעקשים שהיא תלמד - רק שזה לא לימוד של החומרים של משרד החינוך. אלה לומדת עכשיו דברים בסיסיים כגון תזונה, יחסי אנוש, טיפול בבעלי חיים ואיך ללמוד למרות שהמורה לא מסוגלת להעביר את החומר בכלל.

בחזרה להתחלת הבלוג, 25 שנה אחרי שרבין נרצח במקום שהחברה הישראלית תפטר מהאחראי לרצח הוא מכהן בתור ראש-ממשלה "שבחר בו הרוב" (סילוף עובדות שהועתק מהמפלגה הנאצית - גם הם עם כ-30% מהמושבים טענו לרוב) ועסוק אך ורק באיך לשרוד את היום. התוכנית הבריאותית היא לחסל את הכלכלה, התוכנית הכלכלית היא לחסל את הבריאות. התוכנית של ראש הממשלה היא לחסל את האופוזיציה על ידי הפיכת ההצבעה למפלגה אחרת לגורם רשמי לקורונה, גם ככה את המחקרים הרציניים זורקים לפח כי בגללם לא ניתן לפתוח מקומות בעלי כוח פוליטי.

אנחנו נראה עוד מעט שדיון בבית המשפט בו נוכחים שופט, 2 עורכי דין, נאשם, עד וכותב פרוטוקול הוא מקור להדבקה בקורונה. לעומת זאת תפילה של 100 איש אין בה שום סכנה להדבקה, כל זמן שזו לא תפילה של רפורמים או קונסרבטיבים. הפגנה של 20 אנשים עם דגלים שחורים בצומת היא סכנת הדבקה חמורה בקורונה (ולא בגלל שיורקים עליהם או פוצעים אותם), מנגד הפגנת תמיכה בראש הממשלה אין בה שום סכנת הדבקה - גם כשיש שם 100 מפגינים שהגיעו בוואן אחד ואינם עוטים מסיכות (זה מפריע לירוק על המתנגדים) תוך כדי שיעולים רמים.

מה שברור הוא שבמדינה הזו לא נוכל להישאר עוד הרבה זמן. זה או שהמדינה תשנה כיוון, או שהיא תראה לרבים מאיתנו את הכיוון החוצה.

יום חמישי, 29 באוקטובר 2020

שביט בישל ‏פיצה ‏- ‏סיפור ‏מאת ‏שביט

הסיפור הזה סופר לראשונה על ידי שביט בסוף ארוחה משפחתית. אחרי הקריאה יהיה מיותר להסביר למה העליתי את זה לבלוג.
"שביט בישל פיצה," פתח שביט בסיפור, "הוא שם עליה עגבניות, אבוקדו, טונה, אננס, גבינה, סחוג, ביצה, אורז".
פה אנחנו התחלנו לבדוק מה קורה, שביט לא ידוע באהבתו למחקרים קולינריים. אם לדייק, הוא צריך את אלה כדי לטעום כל דבר שלא נראה לו מוכר.
"הוא נתן לאבא," המשיך שביט, "ואבא אמר 'איחס'." לפחות פה הסכמתי איתו לחלוטין, זה מתכון הזוי לפיצה וזה לפני הבעיה שהיא מבושלת.
"הוא נתן לאמא שאמרה 'איחס זה מגעיל'." שביט כבר היה בשוונג ושום דבר מלבד הסתערות של מוקה לא היה יכול לעוצרו.
"הוא נתן לאלה," פה חשבנו שהולך להיות קטע בעייתי, אבל הוא הוסיף "שאמרה 'איחס'."
"הוא נתן לסבא שאמר 'פוי'. הוא נתן לסבתא שאמרה 'איחס'." זה כבר היה ממש מסקרן, מה הוא מנסה להגיד. 
"הוא נתן לסבא," פה שביט הסתבך כי יש לו שני זוגות סבים, "שאמר 'איחס'. הוא נתן לסבתא שאמרה 'איחס'."
"הוא נתן לדוד שאמר 'איחס'." בשלב הזה גם לשביט התחיל לשעמם הסיפור, "הוא נתן לדודה שאמרה 'איחס'."
"הוא נתן לשביט," אוהו חשבנו לעצמנו, הינה הסוף, "שאמר 'איחס'." או שאולי לא. תמיד יש את אסיה ומוקה בבית, רצוי בחדר של שביט כדי שיעזרו לו להירדם.
"ומי כן רצה את זה?" שאל שביט בפתאומיות, וכדי למנוע תשובה לא רצויה מיד המשיך "הפח!!! שזלל הכל וביקש עוד."

יום שבת, 10 באוקטובר 2020

קורונהולדת

עכשיו זה כבר היומולדת השלישי שאנחנו עושים בצל הקורונה. בראשון, זה של אלה, עוד הייתה אשליה שנחזור לאיזה שגרה הגיונית. בשני, זה של שביט, ניסינו לתת הרגשה של שגרה, זה היה כשלון קולוסלי. בשלישי, זה של שירלי, הבנו שאין ברירה, הקורונה היא אותה קורונה והביבי עדיין לא יודע לנהל.
דיון קצר בעניין היומולדת, נעשה תוך שימוש בתירוץ של לפנות קרטונים לקרטוניה, והגענו למסקנה שצריך לחגוג ב0:00 בלילה. בכדי שתהיה חגיה צריך עוגה ששירלי לא עשתה, זה להבדיל מה-3 שהיא כן. בנוסף צריך בלונים וברכות. קנייה מהירה בסופר הקרוב פתרה את רוב החוסרים, אבל לא מצאנו 2 דברים בסיסיים משאבה לניפוח הבלונים וכרטיסי ברכה. אלה נזכרה בדפים יפים שיש לה ואילתרה כרטיסי ברכה, על המשאבה ויתרנו וכך ניפחנו 50 בלונים. בשביל להוריד חשדות היום התנהל כרגיל, חוץ מהמנגל שהוזז ממוצש ליום ראשון לשם הנוחות. הבעייה היחידה שנשארה הייתה ששירלי לא נרדמה בשעה הרגילה, ואלה שיש לה את אותה סבלנות שיש לניטרוגליצרין (מתפוצץ על כל טלטול) לא הפסיקה לשלוח הודעות של עוד 42 דקות, עוד 38 וחצי, וכו'. בסוף הנס קרה, שירלי נרדמה (חלקית) מה שנתן מספר דקות להכניס את כל הבלונים אלינו לחדר, להוציא עוגה וכלי אוכל לשולחן ולהמתין 4 דקות עד שיתחלף היום.
ב0:00 שירלי התעוררה מזעקות הכאב אותן שביט מכנה שירה, מפליא שאסיה ומוקה לא התלוננו על ההתעללות שהן עברו במספר השניות בהן הוא יילל כמו אייל גולן שעובר כריתת ביצים מול ילדה שרק אביו פוגע בה. למזלנו, בכל זאת חוש השמיעה יקר לנו, הוא לא גרם לנזק תמידי רק טראומה קלה שתעבור מהר. אלה הצטרפה באיחור ניכר עקב נסיון לחבוש על שירלי זר יומולדת, היא הצליחה אם כי נראה לי שהוא היה כמעט על העיניים. משם התגלגלנו לפרוסת עוגת יומולדת של אמצע הלילה וחזרה למיטות לצורך שינה.
בבוקר אלה דאגה לפנקייקים לכולנו, את הבלילה שירלי הכינה, אבל השאר היה נטו אלה. המשך היום היה חגיגת יום הולדת אחת גדולה עבור שירלי, או רצף טלפונים אינסופי עבור שאר דיירי הבית. בצורה לא מפתיעה, הרצף המשיך גם ליום שאחרי, בגלל מאחרים.
עקב הקורונה הייתה בעיה לארח מסיבת יומולדת אמיתית וחוקית, אז הלכנו על שיטת הרמטכל בתוספת העובדה שמה שהשבק לא יודע לא קיים. בסיכום, היה יומולדת הזוי ונקווה ששנה הבאה זה יהיה הזוי יותר אבל לכיוון הטוב.