איפשהו בימימם הלאומיים של ישראל צריך להיזכר שיש כאן מדינה ולא סתם "חולצות חומות".
את יום השואה השנה לא חגגנו עם הטקסים הרגילים. זה חגגנו כי למדינה מזמן לא אכפת מניצולי השואה, למעט כשאפשר להאשים את הצד השני של המפה הפוליטית בהזנחה שלהם. המעטים שעדיין שורדים מבחינת ביבי ואנשיו צריכים למות ברעב בשקט. החשוב הוא הבשקט, שלא יגידו שישראל 2023 היא גרמניה 1933, כי זה נכון.
מי שלא מאמין יכול לעבור על מקבץ אירועים מהחודשיים שלושה האחרונים ולהבין את המגמה. ריסוק כל מנגנוני הביקורת על הממשלה, נסיונות למינוי מקורבים במקום אנשי מקצוע, בהרבה מקרים זה כבר לא נסיון אלא מינוי ממש. ביקורת על שידורי הטלוויזיה, כשאחת מהן אפילו הייתה על סרט שמתאר איך ה"אספסוף הנקרא ה'חולצות החומות' השתלט והשמיד את הדמוקרטיה של גרמניה". מי שקפץ על זה הוא בכלל מהימין, ההרגשה הייתה "על ראש הגנב בוער הכובע".
בישראל אוהבים לחגוג את יום השואה במסות התקרבנות המונית. להפוך את היטלר לאיזה שילוב של מפלצת מהמיתולוגיה היוונית עם השטן, את המשטר הנאצי לרובוטים מכניים, הכל כדי להימנע מיכולת ההשוואה.
אם נתייחס אל היטלר כבן-אדם, ננתח את האישיות שלו בכלים של הפסיכולוגיה עוד נוכל לגלות שגם לנו יש דברים דומים לו. הפחד הגדול של הרבה משטרים, לא רק של ביבי, הוא שיש קווי דמיון בין האישיות של המנהיג לבין האישיות של היטלר. גם בתחום היותר רחב מפחדים מקווי הדמיון למשטר הנאצי. הפחד הזה הוא אותו פחד בו השתמשו במשטר הנאצי כדי לרדוף את כל המתנגדים הפוליטיים.
כאשר מדינת ישראל נוסדה מטרת יום השואה הייתה לזכור את הגלות.
חג השואה במתכונתו הנוכחית הפך להיות "שעת השנאה" מ-1984.
לא ירחק היום ונמצא שילדים מציירים את היטלר עם זנב משולש, או מגלח קרניים. שותפיו למשטר הנאצי בכלל נשכחים מהאזכורים, הרי מי יזכיר את הצעמולה שגבלס היה אחראי עליה כשבן-גביר את ביבי משתמשים בטכניקות שנלמדו ישירות מגבלס לצורכיהם האישיים? מי ירצה להרחיב על הספק דת ספק כת שהימלר יצר וחלק מהרבנים האורתודוכסים מעתיקים ממנה דפוסי פעולה?
כל מה שנותר לי להגיד זה "חג שואה שמח", רק אל תצפו שאני אחגוג אתכם.
