המסיבה בבית היא זמן טוב למראה על יוקר המחייה בישראל. ראשית, כולם חייבים להגיע ברכב. למה נסיעה ליום הולדת שמתקיים בשבת היא חייבת להיות ברכב? בעיקר כשביום רגיל זה אפילו יותר מהיר להגיע בתחבורה הציבורית? תשובה שמערבת ״צו אלוהי״ היא תשובה רעה, בגלל אותם ״צווים״ שוחטים אנשים מעבר לגבול. בפועל נסיעה ברכב זה לא דבר זול, אפילו בהשוואה לתחבורה הזוועתית של ישראל.
הדבר השני הוא עלויות של מוצרי בסיס. בשר בישראל עולה המון, דגים בכלל בשמיים. בפועל אני מעדיף לקנות בשר לבן, בעיקר בגלל המחיר. סטייק לבן טרי עולה פחות מסטייק בקר קפוא, גם במבצעים הכי טובים. דגים בכלל משלמים את משקלם בזהב.
עם צמד התופעות הללו וקופת שרצים שלמה נוספת שרובצת על המדינה, נשאלת השאלה למה אנחנו כאן. להבדיל מרוב כותבי הסטטוסים הפטריוטיים בפייסבוק, אצלנו השאלה היא באמת רלוונטית. בכדי לעבור לגרמניה כל מה שאנחנו צריכים זה ללכת להוציא דרכון לילדים, לארוז ולטוס. כן, בגרמניה ישמחו לקראתנו.
גם עבודה וגם דברים אחרים ניתנים לסידור במהירות. אפילו השפה היא לא מחסום בשבילנו. אז למה אנחנו עדיין כאן?
אנחנו כאן כי אנחנו מאמינים שזה ניתן לשינוי. יוקר המחייה הוא לא גזרה משמיים, אפילו שחלק נכבד ממנו הוא כתוצאה ישירה מאותם אלו שמכנים את עצמם ״יראי שמיים״. הכל ניתן לשיפור, רק צריך להמשיך ולשאול את השאלה ״למה״. התשובה לשאלה אינה חשובה כמו ההבנה שיש משהו לא תקין. לפעמים אפילו שוגים בתשובה, אבל אם ממשיכים לשאול בסוף מגיעים לפיתרון.
זה לא יקרה בקרוב. יכול להיות שגם מתישהו נתייאש (לא לפתח תקוות), אבל צריך להמשיך. צריך למצוא תקווה חדשה (יאיר לפיד - נכשלת!) שתפעל בכנסת.
בינתיים מזל טוב לשביט שעכשיו מפתח שליטה ברזי השפה. שנה הבאה נקווה שיהיה כאן יותר זול. אנחנו נבדוק זאת בחגיגה הבאה.
