אנחנו התחלנו את ה״צום״ במבט מהמרפסת על כל האנשים בלבן שהולכים לבית הכנסת, הילדים שרוכבים באמצע הכביש והכלבים שבעליהם הגדילו ראש ומנעו מהם את הצפיפות העתידה לבוא. נאלצתי להסביר לילדה בת 4 שמותר לה לאכול, אפילו לפי המחמירים ביותר בין הדתיים. העובדה שארוחת הערב שלנו הייתה בשלבי הכנה לא מנעה ממנה לחשוב שהיום לא אוכלים.
את ארוחת הערב שרדנו בקושי, הבטחנו לאלה סיבוב על האופניים בכביש, לא על המדרכה, היא הייתה בחצי דרך לצום בשביל זה. מזל ששביט עדיין לא רוכב על אופניים, האמת אני מפחד כי עם הקורדינציה שלו הוא יסיים מתחת לאופניים. שביט סיים את האוכל, את המקלחת מהאוכל ומייד לגן השעשועים הצמוד לבית.
לפני שיצאנו דאגתי שהילדים ילבשו לבן, שירגישו קצת את החג. זו הייתה טעות שלא מהעולם הזה. אם היינו רוצים לקיים אסיפת דיירים, כנראה שהיא הייתה מתבצעת במיידית בגן השעשועים. פגשתי כמעט את כל השכנים, וכולם באותו מצב - רדיפה אחרי הילדים. אותם ילדים פשוט נהנו מהחג בצורה הכי פשוטה, ריצה בכל הכיוונים, נסיעה בכל כלי רכב שאינו מוגדר כאוטו או אופנוע, צעקות שהיו מעירות מתים ובדיקת עמידות לכל דבר שלא התנגד לכך בצורה מספיק תקיפה.
בגן השעשועים קלטתי את גודל השגיאה של החולצות הלבנות. כל הילדים, רוב המבוגרים וחלק מהכלבים היו בלבן! לאתר את הילד לפי צבע החולצה הפך למשימה בלתי אפשרית. בהתחשב במהירות הריצה שלהם, מצאתי עצמי מסתמך על העובדה שהם יודעים מי אבא שלהם למטרות איתור, לפי איך שהמקום נראה, אני לא היחיד שעבר לשיטה זו. כשאי אפשר לשמוע בכי של ילד ממרחק של שלושה מטרים, יש בעיה.
אחרי שעתיים של ריצות, שביט כבר היה שפוך. לבית הגענו מעט לפני שהוא היה מחליט להירדם על הדשא הסינתטי שנמצא מסביב למתקנים. הילדים נרדמו תוך דקות, את הפיג׳מות הרגילות נשמור ליום אחר, גם ככה אסור להתקלח.
ביום כיפור קיבלנו השכמה מוקדמת. אין טלוויזיה - מעירים את ההורים. בשעה 8:00 מצאנו את עצמנו ערים. את השעות החמות של היום בילינו בבית במזגן, למה להסתבך. יצאנו החוצה בשעות אחה״צ.
חשבתי שכבר ראיתי הכל בערב. האבא שרודף אחרי ילדו עם חצי סנדוויץ׳, הילדים ששותים בכל מקום ושקיות החטיפים. התברר לי שטעיתי. אני ראיתי רק את הטרמוס שנשאר בחוץ, אחרים הסבירו לי שעשו שם פיקניק שלם. החטיפים שערב קודם לכן עוד נעשה נסיון להחביאם היו בכל מקום, נדחפים לפיו של כל ילד שאינו מתנגד. גם המבוגרים לא נראו כמו מי שטרח להפסיק לאכול ומתפלל. הקיצוניים ביותר היו אלו שקמו ועברו להגיד שלום לילדים בדרך לבית הכנסת. בינות לרעשי הילדים נשמע גם הרעש המוכר של פטיש, מישהו החליט להקים את הסוכה כשיש עדיין אור בחוץ.
סיימנו את צום כיפור בארוחת ערב קלה במרפסת, לאחר ששמענו מספר שופרות. ליהדות אין את היכולת לכוון את השעון של כל תוקע.
בזאת תם צום כיפור.
הסליחות עברו תשליח, החתימות נדדו לצ׳קים והמחילות חזרו להיות מתחת לאדמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה