יום ראשון, 20 בדצמבר 2015

זוגיות וחלב

משל קטן על קרטוני חלב:
ביום חמישי, חזרתי כרגיל הביתה וכרגיל נגמר החלב. החלטתי שאני אעצור בדרך לקנות חלב. האפשרויות מרובות, לא היו חסרים מקומות פתוחים. החלטתי ששווה לנסות מקום שנמצא ממש על הדרך, אפילו בלי סיבוב הגה, שופרסל אקספרס. המקום סביר, יש בו יותר מרק חלב.
קניתי שני קרטונים של חלב שופרסל. מתברר שזו שגיאה גדולה! הקרטונים הללו גרועים, מהר מאד הבנתי שחובה לשפוך חלב לקפה מעל לכיור, אחרת צריך לנגב משהו. בכדי להוסיף חטא על פשע, הטעם של החלב גרוע. בשורה התחתונה אני לא קונה את החלב הזה שוב, ובגלל זה אני גם לא קונה בחנות ההיא.
מצד שני, אני אמשיך לבדוק מקומות אחרים ואמשיך לנסות דברים חדשים, כי בפעמים אחרות היו הצלחות. הנפילה בנסיון האחרון כואבת, אבל אסור לשכוח את ההצלחות שקדמו לה.

-------

יום הנישואין, או היומולדת לנישואים הוא עוד יומולדת בסך הכל. יותר היה נכון לחגוג את תאריך התחלת הזוגיות, אבל אין לנו תאריך ברור. יש לנו חודש מוסכם וגם זה בעירבון מוגבל. לכן היחס המעט אמביוולנטי לחגיגה של יום הנישואין. דבר נוסף שיש לזכור - חגיגות "מיישרים" לזמן הנוח, ראה ערך פורים שנחגג ביום ו' בתחום של עד 3 שבועות מהתאריך העברי המיוחס לו.

יום החתונה היה דבר נחמד, אבל למען האמת הוא לא חשוב. בשורה התחתונה, אחרי כל המהומה לא משתנה כלום בשגרת היומיום. זו הייתה מסיבה יפה, חגגנו עם כל החברים, אבל זה נגמר בזה. בבוקרו של יום ראשון לאחר מכן חזרנו לעבודה. גם קניית הדירה (וסאגת הספות הבלתי נשכחת) לא שינו את שגרת חיינו במאום.
השינוי הגיע רק ביום בו נולדה אלה. המהפך מזוג צעיר להורים מגמד את הדברים האחרים. לשירלי נורא קשה להודות בכך, אבל יום הולדתה של אלה ובהמשך גם זה של שביט הם ציוני הדרך של המהפכים בחיינו.

לפני 8 שנים היינו בדירה שכורה, חצי קומבינה של מרפסת סגורה, כלבלב שרק הגיעה אלינו וחוסר ידיעה מוחלט על מה צופן העתיד. במצב הזה התחתנו. סיום החתונה פינה לנו זמן לחיפוש דירה, אבל זה היה ברגוע, הלחץ היחיד היה מכיוון ההורים, וגם הוא היה כי בחרנו בדירה השלישית שראינו. זוג צעיר בלי דאגות ממשיך בחייו, לא משהו מיוחד. אולי הדבר הכי רציני שהיה לנו הוא העובדה שרומי העירה אותנו באמצע הלילה עם קלקול קיבה נוראי.
היום, שמונה שנים, שני ילדים וכלבלב אחד אחרי, לצאת זו משימה לוגיסטית. אפילו לעבוד זו משימה לוגיסטית מסובכת. צריך לתאם שעת יציאה לשעת ההגעה לגן, שעת חזרה לשעה בא נסגר הצהרון, ימי הולדת, ביקורי חברים, רופא ומה לא.

ימי ההולדת של הילדים הם החשובים עבורנו, זו הסיבה שסבתא תמיד חגגה את ימי ההולדת של כולנו. כל אחד היה ציון דרך בחייה. עבורנו ציוני הדרך הם ימי ההולדת של הילדים, לא שלנו. כך יוצא שאנחנו הרבה פחות מקפידים על מה נעשה ביום נישואין  והרבה יותר על המסיבה בגן. אפילו שלא היינו במסיבה הזו.

לסיכום, כמה מילים על זוגיות, בכל זאת יום הנישואין שלנו חשוב. גם בזוגיות הדברים מתנהגים כמו אותו צמד קרטוני חלב בהם פתחתי. לפעמים נופלים על רעיונות גרועים ולפעמים מצליחים כמו מטאור, בנפילות אסור להתייאש ובהצלחות צריך לחגוג.
אנחנו נשואים 8 שנים והאמת היא שזה נשמע המון ומרגיש כמו טיפה בים.

יום רביעי, 9 בדצמבר 2015

חנוכת החורף

חנוכה הגיע מלווה בגל קור. אמנם זה יותר קר מהרגיל, אבל צריך קצת פרופורציות. הבוקר ראיתי כדור צמרירי, משהו בסגנון של גור דובים, מדשדש לאיטו לכיוון הגן של שביט. לפניו רצה אימו, בבגדים רגילים ובחוסר התחשבות מוחלט בילד המסכן שמתגלגל מאחוריה. בהתחלה לא הייתי בטוח מה זה בדיוק, אבל המיקום והאמא ליד הסבירו לי שזו לא בובת נחום-תקום אלא ילד (או ילדה) מכוסה ביותר בגדים ממה שיש לי בארון.
אחד מסימני החג הוא הסופגניות, הגושים החומים עם מעט ריבה בנקודות לא ברורות שגורמים לכאבי-בטן, בחילות, השמנה ועוד שלל צרות. ושאני טורף בכל רגע שאני מוצא. רובם המוחלט של הסופגניות נופל בקטגוריה של "לא ראוי למאכל אדם", ולכן אנו נוטים לבצע דגימה נוספת - בשביל לאשר את תופעות הלוואי. השנה לא הספקתי לקיים את מצוות הקפאת הסופגניות לצורך הפשרתן בפסח - הזמן בו הן ממש חסרות. כנראה שנצטרך להחיות את מנהג הפיצות.
הסימן השני בחשיבותו, זה לא קשור לקיבה ולכן הוא משני ביהדות, היא החנוכיה. הדלקת נרות עם שני ילדים קטנים משולה לנסיון לדפוק מסמר עם מקדחה. זה אפשרי, אבל רק אם מעקמים מספיק את המרחב. על העקרון של לא מכבים אותם ויתרנו, על השימוש ויתרנו חלקית ועל השפיות לא מדברים כבר שנים. מה שחבל זה שעדיין לא מצאתי נוסח נחמד לברכה על הנרות, הכוונה היא למשהו בלי אלוהים בתוכו.
הסימן השלישי לחנוכה הוא הפסטיגל, או שאר מיני ההופעות לילדים שבינן ובין ילדים אין מאום. ילדים צורחים בהיסטריה שיר (כנראה) ששר משהו שאינני מכיר תחת הכותרת פסטיגל. אלה כבר צורחת מילים מתאימות לנושא, שביט מעט פחות.

בתוך המולת החג נכנס לי עדכון קטן לוייז. זה היה בשעת בוקר מוקדמת, אחרי הפיזור לגנים, הופיעה הודעה לא הכי ברורה משהו עם מלחמת הכוכבים. מספר לחיצות אישור אחריה התחיל קולו המעצבן של C3PO לתת לי הכוונה. לפחות שמרו על ההומור המוזר של הרובוט הזהוב, כך שהוא מאשים את R2 במה שניתן, מתחבא כשלא ניתן ונותן הרגשה שאתה נשוי בשאר הזמן.
שירלי עדיין עצבנית על השינוי, חצי כי הקול מעצבן וחצי עקב חוסר הזיהוי של מי הוא אותו קול מעצבן. שביט כועס על הרובוט ואילו אלה מעדיפה להתעלם תוך הנחה שזה ייעלם. האמת שזה באמת ייעלם, ברגע שבו אני אזכור להעלים אותו לא תוך כדי נסיעה.

לסיום החג קיבלנו יומיים בבית ללא ילדים. בלונדי לא מוצאת את עצמה, היא לא רגילה לשקט. אני בקושי קמתי בבוקר, לא היה שאגות של שביט רעב ולא היה לי שום ילד שצריך לשים לו מכנסיים על הראש (הפחד שהוא יצא ככה מהבית מזרז אותו להתלבש) ולהכין לו סנדוויץ עם ירק ופרי. בקיצור, שקט ומשעמם - גן העדן לפי הגדרתו של גתה.

רגע לפני הפרסום, לסיום החג נערכה עוד מסיבת חנוכה קטנה בניין. האמת שהרעיון טוב, למרות שבמחשבה ראשונה זה נשמע הזוי. בפועל הגיעו הרבה ילדים (שזה פחות מחצי מהילדים בבניין, אבל עדיין כמות) להורים היה רעש לדבר והקוסם נאלץ לוודא שלא מקלקלים לו את הקסמים.
בשורה התחתונה, הילדים נהנו מהמסיבה.

לצהרון אלה סיכמה את חנוכה בזאת שהיא ישנה אצל הסבים ושיחקה בטלפון שלהם.