יום שלישי, 26 ביולי 2016

Ella turns 6

Today is Ella's birthday. A 6 years old girl is one of the strangest phenomenon of the Israeli culture. She woke up early just to shower and dress, note the clothes are new. After the preliminary activities she wanted to move to the main course - dressing the cake.
Cakes are Shirley's domain! The only touch I have regarding them is pour this whareverunidentifiedgoo into the stove, and take this goodsmellingcake out of the stove. When it ain't too heavy, I get only the eating job.
Thus we headed to the kindergarten summer school, Ella in the lead with the cake, Shavit with the plates and cutlery for eating the cake, and me with Ella's backpack. Of course everyone knows its her birthday, she made sure they'll know, remember, and carve it in stone for the last month or so. Forgetting her birthday is a capital offense. Later that day we had fish meal with a small heart shaped cake for the family (excluding Mocca - our new dog) in order to celebrate the event.
On the following day Ella asked for biscuits (not real cookies) because the kids from the kindergarten next to her couldn't share the cake. Only when Shirley took her back she got the complete event details, the celebration took place in the morning, the kids joining in the afternoon weren't part of the previous day party.

The main celebration took place on Saturday. A family gathering on our balcony with meat, fish and some other things. The pitas were late... by the end of the day we had 2 very tired and happy children drifting to sleep.

יום שבת, 16 ביולי 2016

הנייר והחופש

מערכת החינוך הגיעה לשפל חדש. הפעם זהו שפל מסוג עליו לא מדברים בתקשורת, זהו שפל של ההיגיון. שפל שנולד כתוצאה מעודף של "גנבים עם תעודות" - עורכי דין במילים מכובסות.
לכל שטות במערכת החינוך יש טופס עליו ההורה צריך לחתום. הילד יוצא מוקדם - חתימה. הילד אוכל א. בוקר - חתימה. הילד נושם - חתימה. הילד לא נושם - חתימה והחייאה לאחר מכן.
עבור שני ילדים שבהצהרת הבריאות שלהם כתוב משהו בסגנון של "אם זה לא מדמם אז כנראה שאין בעייה" סיפקנו כמה עשרות של טפסים. רוב הטפסים הגיעו מהרופא שכתב "יכול להגיע/ה לגן", לפחות השנה נחסך מאיתנו הנסיון להסביר למה הגענו לרופא, הוא כבר מכיר את מערכת החינוך ו"מנדב" ניירות מראש.
התחילה הקייטנה, חשבנו שנפתרנו מעונש החתימות. טעינו. במשך השנה דאגו שנחתום על כל יציאה מהגן פעמיים, פעם ראשונה לתאריך הנקוב ופעם שנייה לתאריך בפועל. חשבנו וטעינו. בקייטנה מחתימים פעמיים בלי שינוי תאריך, בהתחלה על העיקרון ובהמשך על הביצוע.
הסיבה לעודף הטפסים היא תביעות הזויות מכיוון גנבים חסרי תעסוקה. כל גנב שהדיו אפילו לא יבש על התעודה שלו ישמח לתבוע בית ספר או את משרד החינוך. זו הסיבה שתבעו מורים על כך שתלמידים ברחו להם, עשו דברים נגד ההוראות שהם קיבלו ואחד מהם טבע כתוצאה מכך. במקום שהפארסה תועף כמו טיל מבית המשפט על בסיס ההיגיון, השופטים החליטו שהמורים אשמים. באירוע ל"ג בעומר נפצע ילד, ההורים תבעו את הועד. שוב, במקום להסביר להורה את העובדה הבסיסית שיש לו ילד בית המשפט בחר בכיוון חדש - כיוון הטמטום. התוצאה המיידית הייתה טופסולוגיה מוזרה ליד המדורה.
אמנם לא הגענו ל"שבועות הנאמנות" של מלכוד 22, אבל אנחנו לא רחוקים משם. גם שם זה התחיל בטופס אחד. ההבדל היחיד הוא ששם היה מייג'ור אחד עם ביצים שהעיף את כל הטפסים לעזאזל במשפט אחד. פה צריך קודם כל להעיף את כל השופטים לעזאזל אחד-אחד.
בינתיים לפחות ניתן להגיד שאנחנו תורמים לסביבה, הרי אנחנו ממחזרים חתימות.