סיפורי ג'וק

אני חשבתי שאני אכתוב משהו על ה"אין לי עבודה" שהפך ל"יש לי עבודה" ביום האחרון. או על שטות חדשה כתוצאה מההיריון (מתברר שמאוד קל להתנגש בכל מיני דברים ולהעיף לי אותם...) אבל לא. אני צריך לכתוב על הג'וקים.
כן אלו אותם חרקים קטנים שמטיילים בביוב, בבית ובכלל בכל מקום שלא רוצים אותם בו.
רק הדגשה אחת לפני הכל, תחת הכותרת ג'וקים נכנסים ערימה של חרקים שרובם לא קשור לג'וק בשום צורה.

אתמול בערב היינו רעבים, לא היה לי כוח לחכות לבישול שאני אבצע ולכן החלטנו לקפוץ למקום קרוב. בעוד שירלי מחסלת להנאתה פיצה אישית+ אני גמרתי את הטוסט ועברתי לסלט. סלט בהתאם למיטב המסורת הישראלית הוא כל מה שמוגדר כירק (תוך התעלמות בוטה מזה שירק בא מירוק) ובמקרה זה עם רוטב מעליו.
אחרי הוספת רוטב שום-שמיר וחיסול רוב הסלט, הפכתי עלה חסה. בצידו השני של העלה הייתה הפתעה. ג'וק! זו מסעדה חלבית כך שהוא לא יכול להיות חלק מהמנה גם עם מסובבים את כל ההעולם.
בשלב זה צריך לנהוג בחוכמה:
דבר ראשון תן לאישה בהיריון לגמור את הפיצה - אחרי ארוחת הערב הולכים לישון ואישה בהיריון מסוגלת לחלום על סנדוויץ' בעל ברוטב כרית. אם אתה לא זהיר מספיק היא תתעורר אחרי שהיא התחילה בסעודה. במקרה הקיצוני זה אחרי שהיא גמרה את הסעודה.
לאחר שהיא גמרה את הפיצה; "אני לא רעבה, אני אוכלת רק עוד חתיכה אחת. טוב אני רעבה, אני אוכלת רק עוד חתיכה אחת. אני ממש שביעה, אני אוכלת רק עוד חתיכה אחת. וכו'..."; הסברתי מה הממצאים של ה"קריאה בחסה". לזכות המקום ייאמר, לא חשבו אפילו להתווכח איתי. רק בזווית העין קלטתי שהאחראי במקום נכנס למטבח ודאג להסביר למי שלא היה שם ש"זה מטבח חלבי" או בצורה היותר פשוטה: "פעם שנייה ועושים מנה מהשף..." בהתחשב בצורה של הג'וק אני יודע שזה משהו שקפץ לביקור מבחוץ והפך לחלק מהמנה ע"י שימוש בסכין חדה שלא השאירה לא ברירות ורוטב שהיה אמור להפוך אותו לטעים (אני מצטער, אין לי לב לתת למלצרית לאכול את זה לשם בדיקה.)

היום, לפני כשעה, קריאה מאישתי מחדר השינה בפניקה. "יש כאן משהו, זה מתקתק". אחרי בהייה של דקה בקיר התברר שיש משהו, ליד המנורה. כמובן (לכל מי שלא גדל בעיר) כיביתי את האור בחדר עצמו והשארתי את הדלת למסדרון פתוחה, הדלקתי את האור במסדרון וחזרתי לקרוא מיילים.
טוב, התכוונתי לחזור לקרוא מיילים. לא יצאתי מהחדר וצרחה פילחה את חלל הבית, לפני הצריחה היה רעש קטן של קרנץ' כמו שאוכלים קורנפלקס טרי. הצריחה התחלפה לרצף של איחסים, מגעיל ותעיף אותו מ...
מתברר שהדבר שהכי מפחיד אישה בהיריון ששוקלת כמעט 65 קילו הוא חרק קטן ששוקל כ-60 גרם. הוא עד כדי כך מפחיד אותה שהיא לא תלך לישון באותו חדר, תימנע מהסנדל שחיסל את המטרד ותודיע לבעלה שעד שלא יעבור שם מדביר מקצועי היא תישן בסלון! אותו הסלון ממנו הגיע החרק לחדר השינה. כחצי דקה לאחר מכן מתחלף מצב הרוח שוב ואז כבר לא צריך לעשות הרבה, רק להעיף את השאריות שלא על הסנדל לפח.
לי תהיה שינה טובה הלילה. שירלי עשתה מעשה טוב (חיסלה ג'וק!) והמצפון יציק לה על כך, מה שאומר שלהעיר אותי יהיה לגדוש את סיאת המצפון שלה.

אני בטוח שהיא תכחיש שאלו המחשבות שעברו לה בראש, אני בטוח שהן היו ככה ואני יותר ציני כך שאני צודק!

תופעות של הריון מתפתח

אפשר להגיד שהשבוע האחרון התחיל מגמות מעניינות. אני לא אתייחס לרמה הבינלאומית בפעם הזו, חבל לכתוב על זה בעברית. אבל במישור (או יותר נכון בכדור) המקומי יש שינויים.
הדבר הראשון שעולה לי לראש הוא הנסיון לאכול ארוחת ערב כאשר שירלי כבר רעבה:
"אני רוצה טוסט!" הייתה התשובה למה שהיא רוצה לאכול. למען האמת זה טעים, אבל, כשאני רעב יש לי בעייה להכין טוסטים. אני מסוגל לחמם את התנור, להכין את הטוסט ובסוף לא להכניס אותו לתנור בגלל שהמהירות הובילה למסקנה שהוא מוכן. זה מנסיון...
"אוקיי, נקפוץ לבית-קפה המקומי." החזרתי תשובה והלכתי אל הסנדלים שלי במטרה לשים אותם עלי ולצאת לרכב.
"מצויין," קיבלתי תשובה. עוד יותר מצויין הרגשתי, לאור העובדה שהפעם ברור מה תהיה ארוחת הערב. "אני אקח פסטה!"
בשלב הזה הבנתי שיהיה שידור חוזר של מונולוג האוכל האולטימטיבי:
"לאכול או לא לאכול זו השאלה.
ואם לאכול, האם פסטה היא מנה מספקת לארוחת הערב, או שמה הטוסט יהיה מתאים יותר.
במחשבה שנייה ניתן לשים עגבניות בפסטה, במחשבה השלישית הן גורמות לצרבת וברביעית כבר אין צרבות בשלב זה.
לעומת זאת בטוסט יש בצל, עגבניות ובולגרית שעשתה צרבת לפני חודשיים.
אולי כדאי להיזכר ששום דבר כבר לא גורם לצרבת.
שום דבר שגורם לצרבת לא נכנס לקיבה בחודשיים האחרונים והיום לא היום לניסוי..."
ב-5 דקות ניתן לדקלם מונולוג מסוג זה כ-4 פעמים, או בצורה יותר מובנת. עד שהגענו לשם אני כבר לא זכרתי מה אני רציתי לקחת (זה כולל את הקפה...) אבל לפחות שירלי נהנתה מלאכול טוסט, כנראה שהוא זכה בזריקת המטבע. אני לא זוכר מה המלצרית הבטיחה ע"מ שהוא יזכה.

ביום המחרת הגענו לשלב המבדר של ההיריון. מבדר הכוונה בשבילי, שירלי עדיין מעוצבנת על התוצאה המוזרה. נתחיל בהתחלה.
כמו בכל זמן נתון יש כביסה מלוכלכת, נקייה ודברים במייבש. הכביסה המלוכלכת אמורה להיות בארון הכביסה, אבל "אמורה" כנראה הצטרפה ל"אמור" לשחייה במחבת וכך שירלי מצאה את עצמה עורמת כביסה מלוכלכת על רצפת חדר השינה מתוך כוונה להעביר אותה לארון מייד אחרי המעבר על הבגדים.
בזמנים מסוג זה אני מעדיף ללכת ולהכין את הנגלה הבאה למכונה, לרוקן את המים במייבש, לרוקן את הפילטר וכו'... מתישהו הגיעה הקריאה "לירון..."

לרוב זה קריאות מהסוג של "מה המכנסיים שלך עושות כאן???" - תשובה "נופש פעיל בספא בועש..."
אבל לא הפעם. הפעם זה היה משהו יותר רציני, משהו חשוב, משהו מיוחד. הפעם זה כי שירלי לא יכולה להרים ערימת כביסה מרצפה בגלל מטען חורג. כמובן שלהגיד את זה לי זה לא הדבר האידאלי, אני פשוט נקרעתי מצחוק והייתי צריך להרגיע, זה נכון שעכשיו הדרך היחידה לקשור את השרוכים בנעל זה "חבר טלפוני". עדיין זו לא סיבה מספיק טובה...

בין לבין רומי כבר הבינה שבתנוחת השטיח לא ניתן לקבל ליטופים משירלי ולכן היא עושה הכנות. קודם תנוחת ישיבה זקופה בה ניתן ללטף אותה ללא שום בעייה, משם בזחילה איטית למצב השכיבה השטיחי. לרוב זה לא עובד, אבל יש פעמים בהן הטריק מצליח וכך רומי זוכה לעוד כמה דקות של "תסומי"...