עבודה חדשה - משוואה חדשה

איכשהו בחודש האחרון הטלפון הפך לכלי העבודה הראשי שלי. אני עדיין עם מחשב, ועדיין מנצל כל פיקסל ב2 המסכים שלי. למרות הכל, הטלפון הפך לשליט.
מה שמפליא הוא שזה יותר נוח גם לילדים. במספר דקות השקט שיש אחרי המריבה נשלחות כמה הודעות שונות. להבדיל משיחת טלפון רגילה, אותה הילדים למדו לנצל עד הסוף - מי שייתפס ייענש. כשמתכתבים זה הראשון שמחרחר מריבה יחטוף ובגדול.
אלה מנסה לנצל זאת תוך שימוש בפעולות "לא מורגשות", לנשוף על שביט או להזיז משהו שהוא צריך כך שהוא יסתבך. שביט בתחום הזה מהווה בעיה לאלה, הוא לא עובד לפי הכללים. למען האמת, הוא מצליח לעשות כל דבר בכיוון אחר. לצעוק עד לב השמיים בגלל שאלה לקחה לו את הסנדל, ולהתעלם מהמכות שהיא נותנת לו עם אותו סנדל.
תופעה חדשה שנוספה השבוע היא נטע ברזילי או בשמה השני אירוביזיון. זה לקח לי מספר ימים להבין שאלה מתבלבלת בין נטע ברזילי לנועה קילר, ניסינו להסביר שזה קירל... על השאלה "מה נועה קילר הספיקה לעשות" שביט ענה ב"לזכות בתחרות התרנגולות החופרות". למען האמת, הוא צודק, רק שלא מפרסמים את הזוכים בתחרות זו. בסיכום, אני מקווה שאלה הפנימה את ההבדל בין נטע ברזילי לנועה קילר. זה ההבדל בין חוגר למפתח.
אנקדוטה אחרונה לסיום, בבוקר, בשלב בו הבאתי את שביט להסעה, אלה נשארה בבית לסיים את ההתארגנות. אלה צריכה, כמו כל נערה, לבחור את הכל בעצמה. בגדים, אוכל, זמן ומה שניתן. 5 דקות אחרי שירדנו, טלפון מאלה. היא סיימה להתארגן ועכשיו היא רוצה טוסט. קצת משא ומתן וסיכמנו על שוקו חם לדרך. בקיצור, אלה למדה לנצל את הטלפון עד לקצה.