השיפוץ

שיפוץ הוא סיבה מעולה למריבות, כנראה שזו הסיבה שהתחלנו בו. הסיבה השנייה היא שחסרים לנו מקומות אחסון.
הרעיון הכללי הוא להוסיף ארונות. הרעיון בפירוט נוסף הוא לנהל סדרת ויכוחים אינסופית לגבי מיקום הארונות, מיקום המדפים, צבע הארונות ומה אוכלים היום. רצוי לערבב את הויכוח של הארון עם הויכוח של הצלחת וליתר ביטחון להוסיף משהו מהכלב. אין דבר יותר הגיוני מלשאול על האם לפתוח את הדלת לצד או למעלה במקביל לרשימת התוספות של הפיצה. אמנם כבר יש בהיסטוריה בקשה ל-ISO standard פיצה, שנענתה בפרצוף הזוי של המוכר. הפעם זה יותר בסגנון של פיצה פפרוני עם עץ סיבית ולא NDF, לרוב בשלב הזה משהו קורס (האפליקציה של הטלפון או של המוכר) ואז מגיעים להזמנה הגיונית - פפרוני עם גבינה.
בגלל שיש שיפוץ, החלטנו שצריך להעלות את מפלס הבלגן בבית. כך הגיעה אסיה. המטרה היא שנוכל למצוא נושאים נוספים לוויכוח במקרה והנושאים שהשיפוץ העלה נפתרו. אנחנו שני אנשים בוגרים, זה אומר שאי-אפשר להוציא משפט שלם מהפה בלי שילד יחתוך אותו ויגרום לכאוס. הבעייה מתעצמת כשהם מעירים על משהו הגיוני, כזה שלא ניתן לנפנוף מהיר.
אסיה כשמה כן היא, כלבה ששוקלת 6.6 קילו עם רוח גבית חזקה. בקיצור, פרעוש עם 4 רגליים. הדבר הראשון שגילינו לגביה הוא שהיא הייתה מפיקה באופרה, זה כמו הזמרת רק בלי שום חוש לגבי המקצבים. היא נובחת על הכל, ומכל סיבה. יש רק דבר אחד שהיא עושה יותר טוב מלנבוח, לקפוץ. במזל החלפנו את הדלתות בשיפוץ, אחרת אסיה הייתה פותחת אותן בקלות, ע"י ישיבה על הידית. אבל אני אשמור את אסיה לפוסט אחר.
אני אסיים בתיאור המצב הנוכחי של הבית. הסלון הפך למחסן המשני, המחסן הראשי הוא חדר האורחים בו מתארחות כמעט 20 שקיות של דברים לא ידועים. חדר השינה הפך למקום בו לא ניתן לישון, כל נחירה מהדהדת מקיר לקיר. עם מדברים על קירות, זה הדבר היחיד שיש שם, גם המיטה עומדת לזוז לצורך ביצוע ההתקנה.
לסיכום, יש לנו סופסוף נושאים לריב עליהם. כמובן שבסיום כל ריב כזה יש הסכמה על דרך פעולה, אבל חשוב לריב קצת, כדי שלא יגידו שהכל גן עדן.

ישראל והפליטים

משבר הפליטים בישראל הינו משבר פוליטי נטו. האינטרס היחיד מאחוריו הוא אלקטורלי.
בניית הפיל הלבן באמצע המדבר בעלות של מיליוני שקלים היא דרך ליצור משבר מתמשך ובמקביל להודיע שהבעיה נפתרה. אם אותו סכום היה הולך להכשרת הפליטים לעבודות של עובדים זרים, היינו מרוויחים רווח כפול. גם ידיים עובדות וגם עובדים שיחזרו למולדתם עם הכרת תודה לישראל. למי שיש טיפה אשליה, הפליטים מחכים בכליון עיניים לשוב למולדתם. הם ישובו גם אחרי 50 שנה, כי הם לא מנסים לקבל כאן מעמד של אזרח, הם רק רוצים מעמד של בן אדם.
במקביל אני חושב שאת הגבול בין ישראל למצרים יש לסגור הרמטית. לא בגלל הפליטים, אלא למרות הפליטים. הגבול הפרוץ הזה מהווה מקור בלתי נדלה לסמים מסוכנים, לאמל"ח ולכל דבר לא חוקי. הבדואים של סיני מוכיחים שיש להם אך ורק אל אחד - הכסף. הדרך להשגתו מכשירה דברים שלא יהיו מקובלים על שום בן אנוש.
צריך להבין שהשלטון המרכזי של מצרים כבר מזמן לא שולט בסיני. בפועל אין ריבון בסיני, וגם לא יהיה בעתיד הקרוב. הפליטים שנמצאים שם הם לא "בעיה", הם אנשים שזקוקים לעזרה. זה נכון שהם לא יהודים, אבל אפילו בתנך אוסרים על התעמרות בגר, תוך הסבר שהיהודים היו זרים במצרים.
כל הטיעונים, והזכרת לקחי השואה לא יכולים לעזור כשיש פוליטיקאים שמטרתם היחידה היא לשרוד עוד יום על הכיסא במקום לדאוג לכיסא חדש וטוב יותר.