שלב ראשון - הגדרת הניצחון, או "מה המטרה?" זה נשמע טיפשי, אבל הנסיון לימד אותי שחייבים להצהיר על המטרה לפני שניגשים לעבודה. למי שעדיין חושב שזה לא נחוץ, אני עדיין לא יודע האם אנחנו מחפשים חיסון, מחפשים דרך להשמיד את הנגיף, או שאולי אנחנו רוצים להמשיך את החיים תוך הכלת הנגיף. כמובן שיש גם מטרות משנה ויכול להיות שיש עוד מספר מטרות אותן לא העליתי בדעתי. הכל אפשרי ושום דבר לא מפורסם, זה כאילו שיש ערפל מלחמה. זה היה הגיוני לקיים ערפל כזה אם הנגיף היה עם אחר, זה הרבה פחות הגיוני כשזה משהו שלא מוגדר כבעל אינטליגנציה. יש אפשרות נוספת שהמטרה היא להתחמק ממשפט, אבל לצורך בלוג זה אני אתעלם ממנה.
השלב השני הוא שלב התכנון. שזה אומר לדעת מה המצב כרגע (בדיקות בכמויות...) ולהגדיר נקודות בדרך אל המטרה. חשוב שיהיה ניתן לבדוק את הנקודות כל הזמן (בדיקות בכמויות אמרתי?!?) לדעת על המגמות בלי הפרש 14 הימים הבעייתי. אנגלה מרקל הסבירה את המשמעות של זה לגרמנים בצורה הכי פשוטה, אם קצב ההדבקה גדול מ-1 מערכת הבריאות הגרמנית תקרוס בתוך מספר חודשים, במקרה וזה יהיה יותר מ-1.3 זה כבר עניין של שבועות. 14 יום זה שבועיים, מה שאומר שקצב הדבקה של 1.3 שיזוהה רק אחרי שבועיים משאיר מעט זמן לטיפול.
השלב השלישי הוא שלב הביצוע. בצורה מפתיעה זה מה שעושה ביבי כרגע, אבל בלי 2 השלבים שלפני זה יוצר אפקט של רכבת הרים. הכל מטלטל בין פעיל ללא פעיל, יש אוכל / אין אוכל. יש בתי ספר, אין בתי ספר. אתה רוצה לדעת מה יהיה מחר, חכה לפסטיבל הלקקת היומי ותדע, לפני כן זה רק שמועות שנזרקו לאוויר. זו התנהלות של תרנגולת בלי ראש, ריצה סתמית עד שנגמר הכל.
על שלבים שתיים ושלוש חובה לעבור כל יום, או אפילו מספר פעמים ביום.
השלב הרביעי הוא שלב הסקת המסקנות. זה השלב ממנו מפחדים ראשי משרד הבריאות יותר מהכל. שלב זה אמור להכיל גם את עמודי התליה מהם צריך לתלות את מי שניהל את המשבר הזה. בעבר הבריטים היו תולים פיראטים בתוך כלובי ברזל למען יראו וייראו, הכלוב היה נגד האפשרות שיורידו את הגופה. זו תהיה החובה המוסרית של מדינת ישראל לדיירי בתי האבות שמתו בקורונה ולמי שמת כתוצאה מנזקי המשנה של הקורונה: בדידות, קריסה כלכלית ושלל בעיות בהן נתקל בחודשים הקרובים.
הסיכום כבר ידוע מראש. ביבי יחלק צלשים לכל מי דמלקק לא מספיק, יאשים את השופטים בכל נזקי הקורונה ויסביר שהשמש זורחת רק כי הוא נושם.
