פורים כבר מזמן אינו קשור למגילת אסתר. מה שהיה פעם חג של יום (וצום של יום) הפך לשבוע של קרנבל.
זה מתחיל בעובדה שבמשך חודש חוזרים "אינדיאנים" מהגן. המגבונים להסרת איפור הפכו לאורחי כבוד בבית. שביט לא ממש הבין למה יש בעיה באיפור שנשאר עליו, למזלנו הוא גם לא התנגד להורדתו.
מעט לפני פורים דואגים למסיבת הפיג'מות בגן. ביום שישי אצל אלה וביום ראשון אצל שביט. בשבת שהייתה באמצע, מסיבת פורים בקאנטרי. רק שמתברר שבשבת אסור לעשות מסיבה, הרעש בשעה 12:00 בצהריים מפריע למנוחת השכנים. המסיבה נסגרה בטרם עת. לשמור שבת זה ערך עליון, גם עם בכדי לעשות זאת כל אחד חייב לשבור את שמירת השבת. למזלנו המפעיל לא היה כזה טוב, אז לא היו תלונות מצד הילדים.
ביום שני שירלי אירגנה לשביט תספורת. אחרי חודשיים שבהם היא דיברה על הצורך, וחודש שהיא דיברה על הצורך בטלפון של המספרה, הגיע היום המיוחל. הכרבולת של שביט ירדה בדיוק בזמן בו לא ישימו לב - ביום בו מגיעים עם תחפושות לגן. מה שהתברר בהמשך בתור מגיעים, אבל לא חוזרים עמה כי המסיכה נעלמה.
ביום רביעי רק לאלה היה מותר להתחפש, כל גן ורעיונותיו הוא. להורים זה יוצר מצב של אי-ודאות עד אי-שפיות. ליתר בטחון - ברח לאי.
ביום החופש שפורים קיבל דאגו למסיבת פורים לילדים בעבודה שלי. ילדים, תחפושות, סוכר בטעמים שונים והחגיגה נמשכת שעות. הבאתי לשירלי חזרה בצהריים שני ילדים ועוד חצי ילד סוכר. חבל שהסוכר הגיע בתוך הילדים וגרם להם לרוץ כמו ברווז על סיר לוהט. למזלה של שירלי הסוכר צנח תוך דקות ספורות, הספקנו להוליך את הילדים למיטות.
בשישי, עוד מסיבת פורים. איזו הפתעה. במרכז המסיבה הייתה הצגה "שוליית הקוסם", איבוד של להקת המחול הקיבוצית. אבדן אשתונות היה מתאר את הזוועה המלוהקת הזו בצורה הנכונה. הקשר בין ההצגה לסיפור המקורי הוא רופף במקרה הטוב, ההשקפה של ההצגה על הטכנולוגיה היא שקולה להסבר מקבצן על ניהול טייקון. אם התוכן לא היה נבוב כל כך זו הייתה הצגה מעולה, אבל בהצגה חשוב גם התוכן, ואם נכשלים בנקודה זו אין כפרה.
ביום שבת היינו בהצגה למבוגרים לפורים. חנוך רוזן במיטבו. זה היה שונה מההצגה של היום לפני כמו שמים וארץ. מבחינת ליהוק וגימור שתי ההצגות היו מעולות, בתוכן חנוך רוזן הוכיח שהוא חי. השימוש בטכנולוגיות יותר חדשות בלי לאבד את הבסיס המקורי. ההבנה של מה מיותר מהמודרניזציה ומה באמת חשוב גרמה לו לשים עקיצות בנקודות הנכונות. אם בכמות הכדורים אותם מנסים לדחוף לנו, או בבדיקות הבטחוניות בטרמינל (האיסטנבול ראיתי במו עיניי איך האיש לפניי כבר מוכן להוריד את התחתונים בבידוק ורק שיתנו לו לעבור) ועד למסלול החיים המטורף שלנו. הכל משולב בהומור בריא ותוך שילוב הקהל.
לסיום אירועי פורים חגגנו מטעם העבודה, הפעם ללא הילדים. ערב קריוקי בו התברר שלהביא אנשי הייטק לקריוקי זה אתגר. הופעות סולו זה בעייתי, אף אחד לא מנסה לשיר קוד. מזרחי, שזה המרקיד הלאומי, הוא בעייתי עבור רוב הנוכחים. התוצאות הן נדידה פנימה-חוצה של הרבה אנשים בהתאם לשיר בו מתעללים באותו רגע. כמו בסטטיסטיקה מצאנו ש1 מ50 יודעת מה היא עושה, ושאר ה49 עשו בושות. אין דבר יותר מגבש מביוש קבוצתי.
לסיום אני רק אזכיר שיש עוד מסיבת פורים עתידית, אבל השנה הפורים שבר אותנו. צריך קצת מנוחה ולהתכונן לקריעת ההגדה לגזרים.
