התאריך למעבר נקבע. רק נשארה עוד בעיה אחת - לשחרר את אלה מלפיתת החנק של בית הספר שלה. היתרון והחסרון של 2 ילדים ב2 בתי ספר שונים הוא שיש השוואה. מימד ההשוואה גורם גם להבנה של כמה שטויות, שחלקן גובלות בהתעללות, עושים (עוד מעט עשו) עם אלה.
חשוב להדגיש שאת השטויות לא עשו לשם התעללות, אלא בעיקר מחוסר מקצועיות. אז למרות שכל הגורמים שם מאוד נחמדים, או לפחות נחמדים אלינו, תמיד יהיה מי שיגיד הפוך, צריך להודות שזה לא מספק את הסחורה.
בסוף כיתה א המחנכת כתבה הערה שאלה זקוקה לעזרה נוספת. המחנכת הזו, שהייתה סופר-מקצועית, עזבה אחרי שנה אחת וסירבה להגיד למה. ההערכה היא שזה קשור לעובדה שהיא מספיק מקצועית כדי להגיד למנהלת מה המשמעות של כל פעולה שהיא מבצעת.
בכתה ב המחנכת נבחרה לפי מדד החמידות. היא חמודה להורים, לילדים ולמנהלת. הבעייה עם חמידות היא שתלמיד לא צריך אותה. תלמיד צריך קודם כל את המקצועיות ואת התמיכה, חמידות היא בונוס. כך בכתה ב בית ספר דבורה עומר התחיל לדרדר את אלה בלי לקחת אחריות. זה הרי ברור לחלוטין שאת הלימודים עושים בבית. תצוגת עבודות הבית נראית כמו תחרות יצירה של האמהות, אם הילד התקרב לעבודה הוא כנראה סולק בבושת פנים על הפרעה. המעניין כאן הוא שלאף אחד מהסגל בבית הספר לא נדלקה נורה אדומה כשלא ידענו על מספר עבודות כאלו. זה לא נחמד להגיד להורים שיש בעיה, אז מתעלמים. ההורים לא ישימו לב לעובדה ששנה שלמה לא הייתה התקדמות בקריאה.
לצערם של הסגל בבית הספר, אנחנו כן שמנו לב. מורה פרטית להוראה מתקנת עשתה פלאים בכלום זמן. התברר שפשוט אין בכל בית ספר דבורה עומר איש מקצוע אחד שראוי לשמו. למען האמת, זה כולל גם את השרת והמנקה. הכל מנוהל בחובבנות תוך דאגה לטאטא את הבעיות אל מתחת לשטיח.
הפגישה הראשונה (והאחרונה?) עם היועצת נערכה רק אחרי שקלטו שיש לאלה שיעורים פרטיים. גם אז באו אלינו תוך הכרזה שהם יודעים מה לעשות, אנחנו לא צד בעניין. חובה לציין שבין ההכרזה לביצוע אין קשר. עד היום עוד לא עשו דבר אחד מכל החמישה שהצהירו.
נכון שרשום בהיסטוריה שלי שלמדתי גם בבית-ספר שהיה במצב יותר גרוע - שאלנו את אחד המורים איך זה שהוא לא פוטר כי הוא מורה טוב. שמה זה לקח שם מספר שנים, אבל בסוף העיפו את המנהלת. כנראה שבדבורה עומר זה לא יקרה, יש יותר מדי אנשים שטוב להם המצב ש"המלך הוא עירום". כמו שידוע לכולם, עם יש מספיק רבנים שתומכים, גם חזיר הופך לכשר.
רק הערה קטנה לסיום. שביט בבית ספר תשרי, שם ההרגשה שונה לגמרה. המנהלת עסוקה בניהול הכללי, וכל פעם אנחנו מוצאים מישהו אחר שעומד בראש הפעילות. בדבורה עומר, למרות מספר לא מבוטל של טקסים ופעילויות, אני עדיין לא בטוח שיש מישהו בסגל שיודע להגיד 2 משפטים ברצף.
