סגר שמתערבב בסגר, ימי הולדת ויום זיכרון, חגים שאי אפשר היה לחגוג ושנה שנסגרה בטריקת דלת עצבנית. הקורונה שיבשה כל דבר, בלי הבחנה אם הוא טוב או רע.
בבית למדנו לחיות עם אי הוודאות התמידי של יהיו לימודים מחר או לא. האם תהיה הפסקת חשמל בדיוק כשצריך לטפל בתקלה חשובה. האם יש חוגים.
בתוך הכאוס אלה מצאה שיגרה מוזרה, היא קמה בבוקר אוכלת משהו זריז ונפגשת עם חברות. לא ברור כמה זה חוקי עם תקנות הקורונה (היא לא חרדית) אבל גם לשוטרים זה לא ברור ולכן זה לא נאכף. שביט במקביל מבקר בבית הספר, גם שם איבדו שליטה על התקנות. ההנחיות שמגיעות הן כל כך מבלבלות שאפילו המנהלים של בתי הספר התייאשו מהן, מדי פעם הם שולחים מייל להגיד שהם באותה סירה יחד איתנו.
בתוך הכאוס רק דבר אחד ברור - ביבי למד מכישלון טראמפ. ביבי לא ייתן לעם לנצח בבחירות, הוא ידאג להעלות המון זועם על הכנסת ועל בית המשפט. בשידור חוזר מרצח רבין הוא גם יגיד שהוא לא עשה כלום. העובדות לא היו אף פעם נר לרגליו של ביבי, הן מעצבנות ומסוכנות. הפייק ניוז הן מה שחשוב לו.
לכל מדינה יש את השליט שכמעט השמיד אותה, השאלה החשובה היא האם בישראל זה יישאר בתור כמעט.
