דלקות רעות

הרעות

אך נזכור את כולם

את כל הכיכוחים, השיעולים

הנחירות והחרחורים

גם את החום לא נשכח

אפילו כשהתרופה בפח

אחרי שרומי חשבה שצריך לשטוף את הרצפה עם שירלי, שירלי החליטה שצריך ללכת לרופא. אולי במאה ה-21 יש פתרון לסימפוניה הבלתי נגמרת שמלווה אותנו מספר ימים. אמרה, עשתה וקיבלה הפניה להפוך למסננת, כל הערפדים תפוסים כך שזה סתם למטרות בדיקה.

ביום ראשון - בדיקה והפנייה לקורס מסננות.

ביום שני - קורס מסננות, מועבר ע״י ערפד מומחה.

כשהגיעו התוצאות לרופאה, הגיע הטלפון לשירלי. ״את חולה!״ הרופאה הודיעה לה, ״עכשיו נשאר לנו לברר במה...״ המדע המודרני יודע על כמויות של מחלות, וירוסים ואלרגיות שונות. מה שעדיין לא ידוע זה איך לאתר אותם מספיק ביעילות. חיפוש אחר המחלה הופך להיות חלק חשוב מהמחלה, התרופה יכולה להיזרק לעזאזל, אבל החיפוש... החיפוש הפך למטרה, ושהחולה יתפגר בדרך.

שירלי לא במיוחד אוהבת את שלב החיפוש. מצד שני, לא היתה לה ברירה.

עוד ביקור אצל הרופאה, עוד חשדות לגבי מחלות, עוד רעיונות מוזרים. בסיכום, היא קיבלה הסבר לאיך לזרז את הביורוקרטיה. מתברר שגם הרופאים אוהבים פציינטים חיים, כנראה בגלל שהמתים לא חולים.

ביום שלישי טלפון להפחדה.

ביום הרביעי ההפחדה האמיתית.

רק בערבו של יום רביעי מצאו את דלקת הריאות. החיפוש נעשה לאחר שרומי התלוננה ששירלי נובחת יותר חזק ממנה. בדרך שני הילדים עשו סיבוב בכל האזור ללא מטרה אמיתית וסיימו בנשנוש בורקס וטינוף הרכב.

שירלי, ליתר ביטחון, קיבלה כמות כדורים שלא תבייש את סבתא.

לא ברור כמה הכדורים עוזרים, אבל בין כדור לכדור כבר אין לה זמן לנבוח (להשתעל בשפה רפואית)

שיער ירקות

חשבתי שאני אכתוב קצת על בעלי הדירה שלנו, זוג של חלאות תאבות בצע שרוצים לזרוק אותנו לרחוב בשביל להרוויח כמה שקלים. מצד שני, לא מגיע להם היחס הזה, ישנן דרכים יותר נחמדות לטיפול בשכאלה.

קיווי, תה ירוק, קמומיל, תמצית תפוז, וניל ועוד כמה קללות. רשימת קניות? או אולי מבט בארון המטבח? לא! זה תוצאה של מבט זריז בארון המקלחת.

במבט נוסף נכנסו גם מלפפון, ורד הבר, מלון ומנגו. השאלה היא ״למה לעזאזל?״ למה אני לא מסוגל להבדיל בין ארון המטבח לארון הסבונים? נעזוב לרגע את העובדה שיש לי ארון שלם לסבונים כשכל מה שאני צריך זה סבון ושמפו.

אני רק חושב על זה ורואה את החקלאי שחותם על חוזה עם חברת הקוסמטיקה. מטע אבוקדו של 200 דונם לצורך מסיכה לשיער. שדה מלפפונים של 300 דונם לשמפו. בתור אקסטרה, קח גם יער עצי תה. השלב הבא הנסיון של אותו חקלאי להסביר את הגידול המוזר: ״אל תאכלו את הגזר, הוא מיועד לקרם גוף?!?״ זה נשמע הזוי כמעה.

זה ממשיך גם בסופר. מצאתי את עצמי מסתכל בצמא בבקבוק של סבון נוזלי, עם פירות יער, אבל זה לא משהו שיבלה אצלי בבטן (לפחות עד כמה שזה תלוי בי). מהר המשכתי למדף באיזור אחר. בקבוק שנראה מצויין, ציור של לימון יפה, הכיתוב היה נוזל לכלים. זה נכון שאני ״כלי״, אבל אני לא כלי מהסוג שנשטף בסבון מסוג זה. אני גם לא כלב - ודיה לחכימא ברמיזה.

לסיכום, באיזהשהו שלב בעידן המודרני, עלה הרעיון שאותו הרוטב שגורם לטינופת מופלאה (אלה ושביט נותנים הדגמות בחינם כל ערב) יכול גם לנקות. לפעמים הכוונה היא סתם לניקוי קיבה, אבל כל הפרסום המודרני בנוי על זה שנקנה מה שאנחנו לא צריכים, במקום מה שאנחנו צריכים.

למה אני לא הייתי שם?

הפגנות ענק בתל אביב! זו הזעקה, מעשית כנראה שהיו שם בין 10 ל-20 אלף. גם אני לא הייתי שם. למען האמת, אני גם לא אהיה שם. אם ההפגנה תצא מגבולות תל הביב, זה כבר משהו אחר.

הפגנות על צדק חברתי בתל אביב (לא ביפו) הן שקולות לועדה לזכויות האישה בטהרן. זו צביעות לשמה. הרי הדבר המתבקש הוא לקחת מהתל אביבים לטובת הפריפריה. להוריד מהשירותים אותם מקבלים במרכז ולהעלות לשירותים המרוחקים. לקחת יותר מס מתושבי תל אביב ופחות מתושבי שדרות. במידה מדודה, זה מה שנעשה. זו הסיבה הראשונה שאני לא שם.

הפגנות הענק שמתקיימות בתל אביב לא יכולות להזיז ללפיד, הוא לא חייב להן כלום. רוב המפגינים שם לא הצביעו לו וגם לא יצביעו לו בעתיד. ההפגנה מאורגנת על ידי מאוכזבי הבחירות האחרונות בשיתוף עופר עיני.

יאיר לפיד יודע זאת, הוא לא טיפש. בנוסף, הוא יודע שהוא יישפט בבית הדין של הקלפי בבחירות הקרובות. להבדיל מביבי שיכול להסתמך על ליכודניקים שרופים שיצביעו מחל גם אם הרשימה תהיה של אנשי חמאס, לפיד עלה על כרעי תרנגולת. כרעיים אלו יתפוררו לקרעים אם הוא לא יספק את הסחורה.

אני לא עומד עם הסטופר ביד, מחכה לשינוי הגדול. אני עומד מול חשבון הבנק ובודק אותו בדקדקנות, האם בסוף החודש יש לי יותר. ההצהרה היא שנתיים, אני אהיה שם בכדי לבדוק. בקלפי אני אהיה, זו הסיבה הנוספת לכך שאני לא בהפגנה.

נקודה נוספת שראויה לתשומת לב היא התקשורת. כלי ההמלכה המקומיים. האורים והתומים של החוכמה, הידע והכל. יצורים נאלחים אלו דואגים לשפיכת השמן למדורה. כמובן, הם לא יהיו אלו שישלמו במקרה של טעות וחס וחלילה, ההתנצלויות לא יגיעו. אולי לאחר מאבק משפטי הם יודו בטעות שלא הייתה מכוונת, הרי גם אוכל הנבלות הוא בן אדם.

בסיכום, למרות כל הרעש והמהומה, עדיין לא מצאתי מאמר של כלכלן שנותן עיצה אחרת. לכל מי ששולף עכשיו את סבר פלוצקר - סוציאליסט הוא לא כלכלן, הוא רק קלקלן.

בואו נזכור שלמשבר הנוכחי יש אבא, אפילו שיאיר לפיד לא אומר זאת. לאבא הזה יש תואר דוקטור לפילוסופיה. לאבא הזה יש אפילו מנטור. מה שאין לאבא הזה זה ביצים לעשות את מה שלפיד כרגע עושה - לעמוד בחזית ולחטוף את הביקורות.

ליתר ביטחון, האבא המדובר הוא שטייניץ עם המנטור ביבי.

תקשורת עליך ישראל

ואז הגיע הקיץ.

עם תחילת עונת החמסינים, קיבלנו שתי הוכחות טובות מצידם של אוכלי הנבלות. כל מי שמתעקש לקרוא להם ״עיתונאים״ או ״אנשי-תקשורת״, צריך להתבייש, או אולי לנסות לצאת בהצהרה על חוסר בין באוזניים.

הדבר המשמעותי ביותר שראינו זו ההוכחה שגם צנון מסוגל להטריד מינית. כן, הכוונה היא לעמנואל רוזן, הבחור שנראה רדום תמידית. מתברר שאותו בחור, לפי כל העדויות הוא בחור, הוא מטרידן כפייתי. האמת שזה הפתיעה אותי. לא האמנתי שהצנון הזה בכלל מצליח להישאר ער לאורך שיחה שלמה. תמיד יש הפתעות, לא כולן הן טובות.

בתוך הבליל של רסיסי המידע שפורסם, בלטו לטובה גדי סוקניק ואברי גלעד. כל אחד בדרכו אמר את מה שרבים חושבים: ״זה נורא חשוב לחשוף, אבל מי שחשפה את הפרשה הולכת להישחט ולהיתלות בכיכר העיר.״ בעיקר כי ישנם כאלו שחושבים שכך לא יתגלו מקרים נוספים.

ההוכחה השניה של תחילת הקיץ היא שבכדי להיות כתב כלכלי לא צריך לדעת לקרוא. טיוטת התקציב פורסמה, 260 עמודים, כמות אדירה של מלל. כל הכתבים הכלליים סיכמו אותה ב-10 משפטים. זה לא שאני קראתי את הספר הזה. אין לי זמן לקרוא ספרים משעממים. אבל אני יודע שיש איזה יחס מסויים של דחיסה שלא ניתן לעבור אותו בלי לאבד מידע. ברור לי שכמויות במידע האבוד כאן הן אינסופיות.

פה המקום לזכור, שר האוצר פעם היה בצדו השני של המתרס, כותב ביקורות על התקציב.

עוד נקודה חשובה, לפניו היה דוקטור לפילוסופיה. אני, מאמין שפילוסופיה הוא יודע, כי מה שהוא עשה לכלכלת ישראל יותר גרוע מהפצצה הגרעינית של אירן. הגרעון שיצא פי שניים מהמתוכנן לא מעיד לטובתו.

עבור כתב, מבחינה מעשית זה אסלה ניידת - משתינים עליה כשרוצים, יאיר לפיד הוא מראה. כמו הרבה אחרים, יצור כתב לא אוהב את מה שמשתקף במראה. יאיר לפיד הצליח ואילו אותו יצור לא. בצורה הישראלית ביותר, השחזת העט, הוספת קורט ארס ויש מסר קליט.

מדינת ישראל הוכיחה לעולם מעבר לכל ספק סביר: ״קשה להיות בן-אדם עובד. לא רק שלוקחים ממך מיסים, גם מנסים לקבוע לך מה לחשוב תוך שימוש בכל האמצעים הזמינים״

גם קיץ נחשב לאמצעי זמין.