כת הביביזם

סופית ביבי היטלריהו הכריז על מטרת המלחמה - רצח החטופים וחיסול כמה שיותר חיילים על הדרך. הסיבה היא פשוטה: החטופים בטוח לא יצביעו ליבי והחיילים "רובם לא יצביע לביבי". מבחינת ביבי חיסול כמה תומכים בשביל להרוג הרבה מתנגדים זו לא בעיה.

נכון לכרגע בישראל נותרו מעט איים שיכולים להעיף את הכת שהשתלטה על המדינה. בית המשפט לא במצב טוב, שנים של הזנחה פנימית מצד השופטים וצירוף של פירומן בתפקיד שר המשפטים דואג למערכת שהולכת להתפוצץ בקרוב.לוין, בתפקידו כפירומן ראשי, הבין שיש בעיות במערכת המשפט. שיטת הטיפול שלו בבעיות היא בסגנון של "אם כואבת האצבע נכרות את כל היד". ברור שסגנון זה משרת רק את מי שעומד לקבל סטירה מאותה יד. הפלא ופלא, זו היד שצריכה לתת סטירה לביבי. עכשיו ברור למה סגנון הטיפול נבחר.

השב"כ, שזה חלק מתפקידו, נמצא תחת מתקפה שמתוזמנת ע"י מי שמוגן בסוכני שב"כ. זה נשמע הזוי לירות בגב של מי שמשמש לך כשכפ"צ אנושי. הבעיה שהזוי לא מפריע לכת, ביבי ישמח להקריב את הבן שלו, יאיר היטלריהו, בשביל לקבל נקודות חסד בהיסטוריה. מבחינתו הבן החי מביא תועלת, אבל הבן אחרי שהוא הופך לקורבן יביא הרבה יותר. זו רק בעיה לתפוס אידיוט שימושי שיהיה מוכן לעשות את העבודה בתור סוכן של האופוזיציה. המקסימום שאפשר היה להשיג זה 4 מטומטמים שירו זיקוקים על הבית תוך ידיעה שהוא ריק.

המשטרה הפכה לגורם לא רלוונטי אחרי הכנסת שר חסר כל יכולת, למעט הפקת סרטוני תיקתוק זולים. בכדי למנף את השר הוכנס מפכל שההישג הגדול שלו הוא התעללות במפגינים. פושעי ישראל מודים לביבי על המתנה, זה רק האזרחים שומרי החוק שסובלים.

הצבא שאמנם לא יכול להתערב במשחק הפוליטי, אבל משמש ככלי חשוב בעיצוב החברה, הפך להיות דרך לחיסול מתנגדי המשטר. שר הביטחון הוחלף בבובה שלא יודע באמת מה חשוב ולכן מקבל המלצות. אותן המלצות מגיעות מכיוון אחד, לא הכיוון המקצועי. כשיש בעיה שאנשי המקצוע מתריעים עליה, השר כותב חוות דעת במקומם. הצבא צריך לבצע המון תחקירים, ברם הצבא הוא זרוע ביצועית. אין מצב שהצבא פועל בלי הכוונה מדינית. לפחות זאת התיאוריה, במעשה ההכוונה קיימת רק כשיש הצלחות.

אחרי שהיטלריהו ילך מדינת ישראל תצטרך להקים ועדת חקירה ממלכתית לא רק לצורך הבנת אירועי ה7 באוקטובר, היא תצטרך לדרוש דרך בה לא יוכל להשתלט על המדינה פסיכופת נוסף.

גרמניה ביצעה את התיקון אחרי היטלר. ישראל, אם היא תשרוד, תהיה חייבת לבצע משהו דומה אחרי היטלריהו.

טעימת בירה

בין כל הבלאגן שיש לי בעיסוקים השונים מצאתי הזדמנות לפעילות נחמדה - טעימת בירה. הבירות הן מיבוא מיוחד, חצי פרטיזני. בקיצור שווה לבדוק.

יש רק בעיה אחת עם טעימת בירה. אני אף פעם לא עשיתי זאת. מילא לא עשיתי, עד עכשיו תמיד שמתי את הציון טעים או מגעיל. להגדיר את הבירה על ידי הטעם זה משהו שאחרים עושים, אני שותה אותה כי היא מתאימה לאוכל ומצב הרוח.

ברור שמרוב לחץ הגעתי כמעט שעה לפני הזמן. מה עושה מישהו סקרן שמגלה טיפת זמן פנוי? מחקר! התחלתי בלחפש מאמרים בעברית לגבי איך לטעום בירה. רעיון מזעזע. מתברר שמנוע חיפוש לא מבדיל בין שתייה לבין עיר ולטעום אפשר גם אתרים כך שקיבלתי סיור בכותל, אבל לא משהו שעוזר לי עם הבירה.

עברתי לאנגלית. מאמרים פשוטים, אמנם צריך להמיר טמפרטורה של משוגעים לצלסיוס, אבל מתברר שבאנגלית זה מתורגם כך שיצאו מספרים שלמים. בשורה התחתונה קיבלתי כמה טיפים לאיך להיות פלצן לדוגמה.

עם טיפה יותר ביטחון עצמי נכנסתי לאתר הטעימות. שתי שניות לאחר מכן הבנתי שאני לא באמת מבין בזה ושאני לא היחיד שלא מבין. בקיצור אפשר גם להנות מהבירה.

התחלנו בסוג אחד שנראה מעט צהוב, לא הייתה בעיה לתת לו דירוג. אז המשכנו לעוד אחד שנראה גם צהוב, ריח שונה, אבל אני לא מכיר הרבה אנשים שהצליחו להריח בירה בפאב. כשגם השלישית והרביעית היו צהובות כבר נכנסתי ללחץ, 4 בירות שצריך להבדיל ביניהן לפי הריח והטעם בלבד? חובה לציין שההבדלים קיימים, אבל לא יורגשו אחרי כוסית וויסקי. הן גם לא יורגשו לפני כוסית וודקה, מי ששותה וודקה כבר ויתר מראש על חוש הטעם שלו.

לפחות הרביעייה השנייה הייתה עם צבעים שונים וריחות יותר מעניינים, אפילו שאחת מהן הריחה כמו מה שאופל משאיר אחרי ששביט "שוכח" את האוכל שלו על הרצפה. חובה לציין שלמרות הריח הטעם של הבירה הזו היה טוב. בסיכום היה מפגש מעניין, כולל טעימה של משהו חדש שהוגדר בתור "מי מדבר".

טועם בירות גדול אני לא. שותה בירות גדול גם לא. אני אוהב את הבירה של סוף היום, זו שמגיעה מול הטלוויזיה בליווי של גבינה נחמדה או זיתים. עכשיו אני אסיים את הבלוג במהירות ואלך להביא את הבירה הזו מהמקרר בחוץ, בתקווה שמתישהו יהיו לי במקרר גם כמה מהבירות שטעמנו.

A bar mitzvah

The rollercoaster called Shavit's Aliyah laTora had finished 2 weeks ago. It was a journey in all aspects. He learned a few things, reading from the bible correctly for example. We met interesting people on the way. But the journey is just the beginning of another journey.

Shavit is turning to a grown man. He still has the normal issues for a boy with ASD, earlier today he totally missed a point because it was a cynical remark. But he learns, and he knows he must explain the meaning of ASD to people who talk to him.

On a higher level, we're sitting on an explosive barrel waving a torch. The country I grew in doesn't exist anymore, it was kidnapped by a serial killer called Bibi Hitleryahu. The Israeli government is leaving 101 hostages to die because they won't vote for them. The pictures of victory they provide are only pictures of vengeance masked as a victory.

Looking at the future I'm afraid one day I will be a refugee in my own country. Having 2 children in school makes the idea of leaving the homeland a terrifying nightmare, but I fear it will come to it. For now all I do is make sure they'll be able to finish school before we are forced to go. And by the way to allow us the easiest landing wherever we will find ourselves.

It's quite weird to talk about leaving in the middle of a war, with many victories and achievements accomplished, yet those achievements are the mirror reflecting the government's impotence. It feels like the idea behind this war is war. There's not an end in sight, and there's no real objective to it, unless counting Bibi's survival.

A country that wants future has to educate its children to be smarter. Israel is educating its children to be Dead.

I hope the future would prove me wrong, but now I have to make sure Shavit and Ella will live in a country worthy of them.

Ella's 14 years blog post

Celebrating is problematic this year. Having kidnapped hostages held in Gaza not knowing whether they're alive or dead, and actually knowing one of them in person, doesn't make matters easier. But a kid is a kid and traditions are helping conquering the great unknown, so we did a birthday party.

The party was as usual, family and food. We had to take a day off the constant request for sanity demonstrations happening now everywhere (except for the parliament) in Israel.

In the current state the government is going to collapse. The question is what will happen once it does. Some say what will remain when it does, because it tries to eradicate any chance of replacement by better people.

Personally I feel far less secure in the country, and far less confident I'll write Ella's 15th birthday blog in here. Unlike others I do have an option, which makes me feel a bit safer with the outbreaking storm.

May we have peace soon.

חום יולי אוגוסט של תחילת מאי

פסטיבל השואה יום הזיכרון תפסו אותי השנה במצב רע. גם בזמנים כתיקונם אני לא אוהב את פסטיבל השואה, יום התקרבנות שלא מקדיש אפילו את המינימום כדי לדאוג ל"לעולם לא שוב". השנה זה שבר שיאים בגלל שרואים כבר איך זה יקרה שוב.

ביבי התקשר לראשי החמאס כדי שיצילו אותו המשפט, מה אכפת לו לשחוט כמה (כ-1500) אזרחים שלא מצביעים לו. בהמשך הדרך התברר שכדי לדאוג להסברה בעולם צריך מישהו שמתנגד לביבי, אז ההסברה הוקרבה ואת המחיר ישלמו הרבה אנשים שחלקם גם לא יהודים והדבר המשותף היחיד שלהם הוא שהם לא מצביעים ביבי.

יום הזיכרון השנה הוא כבד מהרגיל. גם התוספת שביבי דאג לה וגם החטופים שביבי לא מעוניין להחזיר. כבר הגיעה תלונה רשמית על שלא הודו לו על שחרורם, העובדה שבגלל ביבי הם נחטפו לא נחשבת. כשנירון ניגן בכינור מול רומא הנשרפת החשיבו אותו למטורף. אמנם זו הייתה הדרך היחידה לבנות את רומא בצורה מסודרת, אבל דרך הביצוע גרמה להתייחסות אליו כמטורף.

בישראל של 2024 אין משהו שפוי. אם נירון היה כאן הוא היה מנגן בכינור מול הבית בקיסריה על יושביו וממשיך בסונטה נוספת מול הממשלה על כל שריה. להגיד שמישהו מחברי הממשלה ראוי לתפקידו זה פשוט שקר גס.

הדבר היחיד שעדיין יש כאן זו התקווה, למרות שהיא מתדלדלת, הרי אי אפשר להמשיך בצורה הנוכחית לעוד הרבה זמן. השאלה היא "כמה זה עולה לנו?"

כמו בכל יום זיכרון, ישנם מספר שירים של שלמה ארצי שעולים לראש. כל פעם אני מחכה למישהו שיבצע קאבר לשירים שלו. מה לעשות, אני אוהב הרבה דברים אצל שלמה ארצי, חוץ מאת איך שהוא שר. לסיום עוד משפט קטן ליום הזיכרון:

הולך לישון עם חיילים מתים בלב.

תרשום. תרשום.

רושם. רושם.

מרק עם נייר טואלט

בערבו של סופש מתקרב שירלי החליטה לחלות. כמו תמיד זה התחיל בשלב בו היא לא מספיק חולה בשביל לנוח, ולכן זה חייב להתדרדר עד למצב של השבתה כללית.

לרגל המחלה המתפתחת ולאור העובדה שיש במקרר שוקיים הוחלט על מרק לארוחת הערב. כמו בכל בישול, גם כאן היה חוסר של מספר מצרכים ועל הדרך שירלי דחפה שצריך גם נייר טואלט כי הנייר שיש כרגע הוא נייר זכוכית ששייף יותר מדי טוב את לוחות העץ ולכן נמכר בסופר לשימוש אנשים על אזורים פחות בעייתיים.

אחרי שחזרתי מהקניות, בעודי פורק מספר מצומצם של פריטים לא חשובים. שירלי נזכרה להגיעה למטבח. בדיקות מהירות הראו שחסר משהו זניח למרק ונייר טואלט. המרק יהיה ניתן לתיקון, נייר הטואלט לא! האמת היא שלא בדיוק לא, אבל אסור לבלבל חולה עם עובדות.

כך, בפיג'מה כיאה לחולה, בלי כוח לעמוד 5 דקות רצופות, שירלי מאיימת שהיא לא מתחילה להכין את המרק עד שיש נייר טואלט בבית. אחרי תיקון קל זה השתנה לנייר טואלט נורמלי, חבילות של נייר זכוכית נמצאו במספר מקומות נוספים.

מבעד לאיומים על כן מרק והאם יש מתכון או קודם יש קניות פתאום שביט מצייץ עם הקול השבור שלו "אבא אל תיתן לאמא להכין מרק עם נייר טואלט."

שקט של כמה שניות ושביט חוזר על הבקשה בשיא הרצינות ועוד טורח להוסיף שהוא לא רוצה לאכול מרק עם נייר טואלט.

אחרי שגמרנו לצחוק חזרנו למצב עבודה. שירלי למיטה שם היא עדיין לא חולה, ואני למטבח לעשות מרק וחיסול מקרר.

למי שמודאג, שביט וידא שלא אמא הכינה את המרק והיה מוכן לאכול אותו.

האם ביבי הוא סוכן איראני

אני אתחיל בתשובה הישירה - כן!

זה לא שזה נשמע טוב, זה פשוט פחות גרוע מהאפשרויות האחרות. ישראל כבר חוותה מרגל על, מרקוס קלינגברג, כך שביבי לא יהיה הראשון.

מאיפה המסקנה שביבי הוא סוכן איראני?

אני קצת חוסך בהיסטוריה של היחסים בין ישראל לאיראן ומגיע ישר להסכם הגרעין. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, מבין את מוגבלות הכוח הצבאי האמריקאי והולך על מהלך דיפלומטי מדהים. מקבלים ערימת התחייבויות איראניות בלי לעשות כלום, ארצות הברית רק הייתה צריכה לוותר על דברים שלא עניינו אותה. ביבי קלט שזה משמיד לו את הפטרון, או שמישהו בתוך איראן הבין שנשק גרעיני מחייב עזרה מביבי, מייד התחיל מסע החבלה בהסכם.

כאשר טראמפ נכנס לבית הלבן היו 3 מדינות מאוד שמחות. ראשונה, צפון קוריאה, שקיבלה הכרה רשמית בתור אריה. הפארסה הידועה.

שנייה, רוסיה, שמצאה ידיד אמת שניתן לקנייה ומעלים עין מכל ירי שזולג לתוך אויבי המשטר ה"לא קומוניסטי".

שלישית, איראן, שיכלה סופסוף לבטל את ההסכם המביש שנחתם עם אובמה תוך האשמת מישהו אחר. ביבי עמל קשות כדי לבטל את ההסכם וטראמפ סיפק את הסחורה. ארצות הברית יצאה מההסכם ונתנה לאיראן את הלגיטימציה הנדרשת.

במקביל להסכם הגרעין עם איראן, ביבי עמל קשות על פיתוח החמאס בעזה. בכל סבב לחימה החמאס קיבל יותר מזוודות כסף שנכנסות באישור לעזה. במעט זמן בו הוא לא היה ראש ממשלה, ביבי דאג להכנת תוכניות פלישה מעזה לישראל כדי להעיף את מתנגדיו. התוכניות יצאו לפועל בזמן פחות נוח מבחינתו, אבל כרגע הוא מנסה לבצע בקרת נזקים ולהעיף את ראשי הצבא. למד משהו מסטלין.

בלבנון החיזבאללה קיבל מביבי אישור להתעלם מהחלטת האום 1701, לא נאמר משהו רשמי, אבל ברגע שאולמרט לא היה ראש ממשלה יותר פתאום אפשר להתקרב חזרה לגבול. אנשי חיזבאללה שהרטיבו את מכנסיהם בגלל אולמרט מצאו שאפשר להשתין מעבר לגבול עם ביבי. בתקופה הקצרה בה לא היה ביבי פתאום נסגרה האופציה למלחמה בים, זה משהו שמתסכל את האיראנים עד היום והם פונים לביבי בטענות בגלל זה.

אם משכללים את כל העובדות המסקנה היא שאו שביבי הוא טיפש גדול או שהוא סוכן איראני. האופציה הראשונה לא נראית סבירה ולכן ביבי סוכן איראני.