יום שני, 18 בנובמבר 2013

אייל גולן - הזמר שאסור להגיד את שמו

אייל גולן הוא זמר טוב!
אין לי בעייה להצהיר שהוא זמר טוב, אפילו שלא תמצאו שיר אחד שלו מתנגן על מכשיר שלי. הוא עם קול מדהים, יש משמעות לשירים שלו (לפחות לשלושה שאני מכיר) והוא כן מוזיקלי.
פה נגמרות המחמאות. מתברר שאייל גולן הוא זמר טוב, אבל חרא של בן אדם. מאחורי החזות של זמר יפה, מסתתרת נפש מגעילה.
ההסתבכות שלו בפלילים לא מתחילה עכשיו, במסיבות החשק עם הקטינות. ההסתבכות התחילה בהעלמות מס. ישנה חקירה בנושא, אבל זה לא מספיק מעניין עבור אוכלי הנבלות בישראל. כאן לגנוב מהמדינה זה לא פשע, איכשהו הגענו למצב שהאזרחים הם לא המדינה. משלמים מיסים, אבל לא מתעניינים למה. הקשר בין המס שמשלמים לכמות המס שמועלמת על ידי השכן לא נהיר לאנשים כאן.
אייל גולן, שמתחבא מאחורי צו איזור פרסום שמבזה את מוציאו, מלכלך על כולם. המשטרה שבמצב רגיל עושה בלגן בחקירה ומביאה שטויות לכדי כתב אישום, במקרה דינן התעלתה על עצמה. בלוגר שחשף את זהותו של אייל גולן זומן לחקירה, מספר כתבים כבר פלט את שמו, אתרי אינטרנט כתבו את שמו בטעות ורק ביזיון בית-המשפט ממשיך לשמור על צו לא ניתן לאכיפה. במקום לקרוע את הצו לגזרים, מנסים לצוד כאן משב רוח.
לתוך הקלחת המבעבעת זורקים גם ״אבא של אנחנו לא אמרנו את שמו״ וחבר ואמרגן וסתם אידיוט שמלהג בשפה המקורבת לעברית. פתאום מצייצת אמא של ילדה ש״כמעט״ ועוד מישהי ״מקורבת״, במקביל ישנה עדת מצקצקים.
פתאום כל מיני כאלו שידעו, אבל לא מנעו מודיעים ״פיחס״ בריש גלי. גם כאלו שלא ידעו מזדעזעים. את השיא הזמני (השיא נשבר כל יום מחדש) קבע ״ידוען״ שאני לא מכיר שלפי תיאור של מישהי עשה לה בדיוק אותם דברים, לפני 15 שנה. היום הוא מודיע לכל דיכפין שאייל גולן הוא פושע מסוכן, עבריין מין.

אולי כדאי למשטרה לעבור למאה ה-20, למאה ה-21 יהיה להם קשה להגיע, ולהבין שצו איסור פרסום הוא ״צו הרצת דחקות״ בימינו. נוצר מצב בו לא ניתן לאייל גולן להתגונן, ההתקפות עליו הינן פרועות והוא עוד לא הועמד לדין.
רק השבוע ירדו מהגשת כתב אישום נגד עמנואל רוזן (הצנון) שלפי התיאורים היה ״קצב ג׳וניור״. בסוף התברר שהוא באמת צנון, בינתיים שפכו את דמו, הורידו אותו לדרגת מובטל וחוץ מלהביא אותו לאטליז עשו הכל על מנת לחסל אותו.

הגנה גדולה לאייל גולן לא תצא ממני.
הוא זמר טוב, את זה אי-אפשר להכחיש.
לפי גרושתו הוא אבא גרוע, אמנם כל הגרושות אומרות זאת, אבל היא גם הביאה דוגמאות והיא עוד אוהבת אותו.
חקירה לגבי העלמת מס, אני מקווה שהיא תסתיים ב״לא אשם״ - רק כי אני מרגיש יותר טוב כשיש פחות פושעים.
ולגבי המסיבות עם הקטינות, אני רק מקווה שזה לא היה... לקוות מותר...

יום שבת, 16 בנובמבר 2013

יום ראשון

יום ראשון זה היום שמיועד להרגיע את הקיבה. כמובן, אחרי. שבשבת ביצעת כל ניסוי אפשרי איתה. רשימת הניסויים החלקית כוללת עוגות לא מוכרות, רכיבי מזון שנוסו בפעם הראשונה על אנשים (וכלבים), והדובדבן שבקצפת: אכילה משותפת עם הכלב.
התברר לנו ששביט לא מספיק גבוה על מנת להתחמק מכלב רודף אוכל. גם שביט רודף אוכל, כך שזו לא הייתה האבסת כלב. שביט החזיק את הסופגנייה ביד, הכלב ניסה להעביר אותה לבטנו, שביט ניסה להעבירה לבטנו הוא. בסיכום, אין סופגנייה. גם אין ריבה על הרצפה, ואפילו לא נשארו שאריות על הידיים.
לגבי שאר השאלות, לא קיבלנו תלונה משביט ואין שידור של דיווח מאלה. זה שקול לצו איסור פרסום של המשטרה, כולם יודעים מי מואשם, אבל הוא לא יכול להתגונן. ליתר ביטחון הם גם עושים נונונו לכל מי שפולט ״בטעות״ את שם המואשם. בין לבין יש מלחמת הדלפות, אבל בשורה התחתונה יוצא שהשוטרים במדינת ישראל הם אהבלים, אחרת איך יש כל כך הרבה עבריינים חסרי שכל?
בערב, לאחר ארוחת ערב אמיתית (המטבח פעיל!!! יש!!!) ומקלחות לילדים, התיישבנו בנחת על הספה. מולנו, בקצה המסדרון, עולים פטפוטים קלים של שני צעצועים שלא רוצים לישון. לאט-לאט הפטפטת משתתקת, לבסוף היא נאלמת דום.
יום ראשון הסתיים. עכשיו ניתן לחזור לשגרה, עד לסופש הבא. לילה טוב.


יום שני, 11 בנובמבר 2013

והעולם לא נחרב

ביום א׳ נאלצתי להגיע הביתה מהעבודה בשעה מאוחרת. זה לא קורה הרבה, אבל בכל זאת אנחנו בבית חדש וכו׳...
התובנות שלי:
1. לא יעזור כלום, העולם לא ייחרב מהגעה מאוחרת. למען האמת, אפילו לא רהיט אחד.
2. העולם לא ייחרב לא אומר שום דבר לגבי מידת הסדר שתישאר בו.
3. שני ילדים יכולים לדאוג לך לשעה עבודת בילוש. הם החביאו את המטאטא בבית, לא ניתן להשיג אותם בטלפון כשהם בגן.
4. זה לא משנה כמה מתאמצים, תמיד יהיו באמצע הסלון זוג נעליים (או סנדלים) בתור פסל סביבתי.
5. מקור הפסל הסביבתי יישן מצויין בשעה שקיומו יתגלה.
6. גם אם ארוחת הערב שלך תהיה ירוקה-זרחנית, רדיו-אקטיבית ומגודרת בתיל חשמלי, כשתגיע הביתה תמצא בה ביס של ענק בינוני.
7. גם אם יהיה חומר שגורם לכאבי בטן אדירים באותה ארוחת ערב, הנוגס לא ימצא.
8. הילדים לא זקוקים לנו. לפחות לא במובן שאנחנו היינו רוצים.
9. הם כן זקוקים לנו דווקא לדברים הפחות נחמדים.

חוץ מהתובנות, גם גיליתי מספר פרטים מדהימים. למשל את זה שניתן לדבר ולישון באותו זמן, רק חבל שאני הייתי בצד ששומע (ולא מבין) במקום בצד שישן. אפילו העובדה שה״פח״ נעלם לא הפריעה לי.
ההיעלמות הלא מסתורית של הפח גרמה לזבל להצטבר בכל הבית, להבדיל מבתוך אותה חתיכת קרטון שהוגדרה כ״פח״. אפילו הילדים הבינו שזה פח, וניסו לקפוץ פנימה. ריח הזבל, ניחוח חציר וחלקלקות האצות מהביוב. חגיגה לכל ילד, אסון לכל הורה.

לסיום, אנקדוטה קטנה. בדרך חזרה הביתה קיבלתי את השיר הנכון ביותר ברדיו. רמי קליינשטיין שר
״שבתי
רק על זה חשבתי
רק על זוג ידייך המלטפות אותי״

יום ראשון, 3 בנובמבר 2013

סדר, סדר תרדוף

קל להתרגל לבית נוח. הילדים למדו לרוץ מסביב ולהגיע למרפסת מייד עם פתיחת החלון. אפילו ערימת הארגזים שמוצבת בסלון לא מפריעה לנוחות.
במאמץ משותף הורדנו את כמות השקיות, גם חלקם של הארגזים מהנוף הצטמצם. נשארו עוד מספר לא מבוטל של ״הסעות״ למחסן, אבל גם זה מתקדם. השקט התעשייתי נראה טוב.
בזירה של הילדים, המצב הפוך. שביט נמצא במיטת המעבר, לפחות בזמנים שהוא לא מנסה לחמוק למיטה שלנו. אלה, האחות הגדולה, חייבת להוכיח שהיא יותר טובה ממנו. שירלי, האמא של שני גורמי הבלגן, אחראית לצעקות עליהם כשהם מתנפלים על המיטה. תפקידה הנוסף הוא להעיר אותי בדרך, סתם כי זה נחמד לה.
חוץ מהתגנבות למיטה יש גם ספרים. חלק גדול מהספרים עדיין ארוז, התוצאה היא שעל כל ספר זמין יש קרב. שני הילדים אוהבים לקחת ספר, לשבת על הספה ולדפדף בו, מאין קריאה. מערכת החינוך של ישראל כבר תדאג להוציא מהם את המחשבה שקריאה היא דבר מהנה. לפחות בינתיים אפשר לעשות להם היכרות עם ביאליק, מאיר שלו, לאה גולדברג ועוד רבים וטובים, בתקווה שיהיה יותר מדי להרוס וכך במשרד החינוך יתייאשו מהר.
בלגן, לפי מספר מחקרים, עוזר ליצירתיות. אצל שירלי זה מתבטא לרוב בקללות עסיסיות אותן היא זורקת לאוויר, מייד לאחריהן מגיעות גם ההתנצלויות על הפנינים. הרעש עוזר לכאוס, להבדיל מהבלגן, אבל הוא לא עוזר ליצירתיות.
על מנת להוסיף חטא על פשע, מצעד בעלי התפקידים מתקרב. טכנאי של נזק פתח את המצעד, 012 ומודד של מקלחונים הצטרפו מייד לאחריו. בהמשך החשמלטור, לאחריו המדיח מלווה בארון האמבטיה ולסיום (זמני) הדלת. היכן שהו בדרך הגיע טכנאי של תמי4, אבל הם התדרדרו קצת מאז המכירה לשטראוס. רק חבל שהתרגלנו כבר לנוחות.
הגז והמזגן הנוסף צריכים להגיע, השאלה היא רק מתי. בכל זאת יש גם דברים נוספים, חוץ מערימת הארגזים האינסופית שמקשטת לנו את הסלון.

כמו שנאמר, מסביב אבק בניין ובתוך הבית בלגן.