במאמץ משותף הורדנו את כמות השקיות, גם חלקם של הארגזים מהנוף הצטמצם. נשארו עוד מספר לא מבוטל של ״הסעות״ למחסן, אבל גם זה מתקדם. השקט התעשייתי נראה טוב.
בזירה של הילדים, המצב הפוך. שביט נמצא במיטת המעבר, לפחות בזמנים שהוא לא מנסה לחמוק למיטה שלנו. אלה, האחות הגדולה, חייבת להוכיח שהיא יותר טובה ממנו. שירלי, האמא של שני גורמי הבלגן, אחראית לצעקות עליהם כשהם מתנפלים על המיטה. תפקידה הנוסף הוא להעיר אותי בדרך, סתם כי זה נחמד לה.
חוץ מהתגנבות למיטה יש גם ספרים. חלק גדול מהספרים עדיין ארוז, התוצאה היא שעל כל ספר זמין יש קרב. שני הילדים אוהבים לקחת ספר, לשבת על הספה ולדפדף בו, מאין קריאה. מערכת החינוך של ישראל כבר תדאג להוציא מהם את המחשבה שקריאה היא דבר מהנה. לפחות בינתיים אפשר לעשות להם היכרות עם ביאליק, מאיר שלו, לאה גולדברג ועוד רבים וטובים, בתקווה שיהיה יותר מדי להרוס וכך במשרד החינוך יתייאשו מהר.
בלגן, לפי מספר מחקרים, עוזר ליצירתיות. אצל שירלי זה מתבטא לרוב בקללות עסיסיות אותן היא זורקת לאוויר, מייד לאחריהן מגיעות גם ההתנצלויות על הפנינים. הרעש עוזר לכאוס, להבדיל מהבלגן, אבל הוא לא עוזר ליצירתיות.
על מנת להוסיף חטא על פשע, מצעד בעלי התפקידים מתקרב. טכנאי של נזק פתח את המצעד, 012 ומודד של מקלחונים הצטרפו מייד לאחריו. בהמשך החשמלטור, לאחריו המדיח מלווה בארון האמבטיה ולסיום (זמני) הדלת. היכן שהו בדרך הגיע טכנאי של תמי4, אבל הם התדרדרו קצת מאז המכירה לשטראוס. רק חבל שהתרגלנו כבר לנוחות.
הגז והמזגן הנוסף צריכים להגיע, השאלה היא רק מתי. בכל זאת יש גם דברים נוספים, חוץ מערימת הארגזים האינסופית שמקשטת לנו את הסלון.
כמו שנאמר, מסביב אבק בניין ובתוך הבית בלגן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה