קפה באוניברסיטה

יום שני חם, שעת אחר צהריים ואני בבית קפה באוניברסיטה. המחשב של העבודה פתוח, ממתין לעדכון שעדיין לא הגיע בזמן שאני ממתין לטלפון שמודיע שחוזרים.

איך הגעתי למצב הזה זו שאלה נכונה. שאלה מתוך רצף של שאלות שצריך לשאול. כדאי שאני אתחיל מההתחלה היחסית ולא מהמצב כרגע.

החופש הגדול התחיל בסוף שנת הלימודים. אלה החליטה שהיא רוצה קצת כסף לבזבוזים ולכן היא צריכה עבודה. קצת עיניים והרבה נסיון בימאות דאגו לה לעבודה בתור עוזרת מאמן במעגן. כמובן שההתנדבות במדא עוזרת לה עם הדברים.

שביט הבין את הכיוון, אבל לו יש את ההעשרה של בר-אילן והרובוטיקה בתור רקע כך שהוא מחפש עבודה בכיוון אחר - עזרה למרכז הטכנולוגי של הבית ספר. במקביל הוא מנסה להתקדם וכך הוא מצא שלאוניברסיטת תל אביב יש תוכנית יותר מהירה מזו של בר-אילן ומיד רץ לנסות אותה. בדרך הוא עשה את הבחינה של האוניברסיטה הפתוחה וסיים בהצלחה בזמן שיא.

כך בשעות אחר הצהריים המאוחרות של יום עבודה, מול מחשב שעובד (חידוש מהשבוע האחרון) אני ממתין לצלצול הגואל, הצלצול שאומר קח אותי חזרה הביתה. כמובן שבמקביל אני ממתין לצלצול מהעבודה שאומר שהקוד תקין. כמה שזה נשמע מגוחך שניהם חשובים.

פה המקום להגיד שיש רק דבר אחד חשוב יותר - הקפה! לצערי לרוב הקפה בתי הקפה פחות טוב מהקפה של הבית, החריגים הם במקרים שהייתה נפילה באיכות הפולים שקניתי. זה החיסרון של מכונת קפה ביתית אמיתית, פתאום הקפה בחוץ כבר לא וואו.

מצד שני קפה זה קפה וגם בשעת אחר צהריים חמה קפה זה דבר נחמד.

Sweet 16

We have a 16 years old girl. The bizarre part is I can't add the usual 2 words "at home". She's sailing back from Cyprus at the time I'm writing this blog.

The world opens up when children grow. The beginning is going alone to a friend or a place, later on it's staying alone (with the dog) at home, now we reach the part where driving is almost possible.

Suddenly a vehicle is not only for the grown-up, it's for the kids too. Though we'll have to figure out how to do it.

Work is also not only for the grown-up, it began with Ella deciding she wants a job, and Shavit joining too. So now we have 2 working kids, with their own bank accounts and 2 worried parents who monitor it.

Other than work, school and friends Ella is also volunteering at MADA, the Israeli red cross. Due to the Jewish nature of Israel cross is not considered a good idea, so the local branch of red cross became red David's shield, in Hebrew got the initials MADA. Ella did the basic course and started volunteering there, plus she met some nice people there too. She also got to some weird situations because she's there. The funniest one was when I took her and a friend after a shift they had to Shirley's folks. The 2 kids ran into the elderly community center running towards Shirley's folks apartment while I tried not to laugh at the clerk's expression. He almost fainted before I got to explain they're not a call, it's just Ella and friend visiting Ella's grands after a shift they had.

The publishing of this blog was delayed due to request from the organizer of the trip to Cyprus.

פסח בצל המלחמה

פסח הגיע והמלחמה עדיין כאן. כמו תמיד ידוע איך נכנסים למלחמה, אבל היציאה ממנה זה סיפור אחר. אנחנו מסתכלים על זה קצת מהצד, זה לא שלחלוטין לא נפגענו, פשוט הייתה נפילה יחידה באזור שלנו. במזל לא היו נפגעים בנפש, רק חוסל הבית.

בינתיים אני עם אמבולנס צמוד. מצב החירום מחייב זמינות של כל הכלים האפשריים והתוצאות לפעמים מוזרות. בזמן הסדר גיסתי מקבלת טלפון מודאג: "מה קרה? ראו אמבולנס ליד הבית שלכם..." לך תסביר לשכנים שיש כוננות גבוהה.

בתוך הבית אנחנו מנסים ללמד את הכלבים לשמש כמוקד התראה, עבור אופל זה ברור - מרכזים את העדר לממד. ליאמי לא ממש ברור מה המטרה, זה נחמד לו שם ולפעמים אפילו יש חטיפים מעופפים - הוא הוכיח את זה בתפיסת זבוב שעצבן אותנו מול הפועלים ששיפצו אצלנו.

עוד לגבי השיפוץ, גם זה מתקדם, רק לא ברור לאיזה כיוון. כידוע שיפוץ מתחיל מנקודה קטנה - הקיר בסלון צריך צבע. הצבע גולש למטבח ומשם איכשהו זה לשירותים שקיבלו את התוצרים מהמטבח ובסוף זה מסתיים כשהשיפוץ עובר לשכנים.

אנחנו כרגע באמצע. המלחמה תפסה אותנו עם השירותים למטה. גם עם המקלחת למטה. השירותים והמקלחות למעלה פורקו יומיים לפני ההתקפה על איראן, במקור זה היה אמור להסתיים הרבה לפני פסח. בפועל אולי יהיו לנו מקלחות בסוף פסח.

כנראה שמקלחות יהיו תקינות לפני שהמלחמה עם איראן תסתיים ובטוח שלפני שהמלחמה של ישראל בהיטלריהו תסתיים. מה שצריך להבין זה שהמלחמה היא לא עם הפלסטינים / חיזבאללה / איראן. המלחמה היא עם היטלריהו שמצד אחד שולח את מי שלא הצביעו לו לקרב ומצד שני נותן פטור גורף לתומכיו. מי ששולף עכשיו את הערבים הישראלים רצוי שיבדוק כמה נרצחו מתחילת השנה. אני לא כותב את המספר כי בעוד יום הוא יגדל בעידודם המסור של היטלריהו ושות'.

אולי צריך לאחל לעצמנו סיום טוב, בינתיים חובה לדאוג לכך שזה יקרה.

יום חמים

יום שלישי אביבי, שמש בוקר נעימה על הגב ואני ממתין. ילדה עושה מבחן תיאוריה לטרקטור. מבחן מקושקש שאין בינו ובין המציאות כלום, אבל קריטי לתהליך של קבלת הרישיון. זה בעצם המעבר הצהרת הכוונות לביצוע בפועל. כנראה שזה יהיה גם החלק הקשה ביותר, לזכור תשובות מטומטמות לשאלות תיאורטיות.

בינתיים אני בחוץ, מחפש מקום שאפשר לקנות בו קפה ואולי סנדוויץ' נקניק או שניצל. בנתניה זה כבר בגדר משימה בלתי אפשרית, ההקפדה על כשרות יותר חשובה מאיכות הרכיבים ואפילו מהבריאות. כמובן שמחיר וטעם אינם שיקולים רלוונטיים במצב הזה.

כך אני יושב מסתכל על חנות הבגדים ושואל את עצמי מתי גם חנות בגדים תחוייב בתעודת כשרות, הרי תינוקות לועסים את הבגד ולפעמים גם מי שאינם מוגדרים כתינוקות.

בעצם למה לעצור רק בבגדים, אפשר להמשיך גם לחנות הצעצועים שליד ולחנות החיות מחמד, שמעתי על אוכל כשר לפסח לכלבים ועל נסיונות לדאוג לצום של החיות ביום כיפור. אפשר גם להמשיך הלאה לחנות חומרי הבניין, גם ככה ברוב המקומות שמוכרים אוכל כשר משתמשים באותם רכיבים, כל מי שמתנגד מוזמן לטעום דיקט ומצה ולמצוא את ההבדלים. היו הרבה שהעדיפו את הדיקט כי הוא מצב יותר טובה.

שמש הבוקר הנעימה מתחלפת לאיטה בשמש צהריים קופחת, המבחן של אלה מסתיים בקרוב ואני צריך להתחיל יום עבודה נוסף.

סיכום מלחמה קצר

זו הפעם הראשונה שהיטלריהו מצליח לעשות משהו נכון בתור ראש הממשלה. למרות שהוא עשה את זה עקום והצליח לסבך את כל העולם בדרך מתברר שיש מהצד השני מישהו יותר משיחיסטי ממנו שעושה שגיאות יותר גדולות. בשורה התחתונה היטלריהו עדיין לא עשה את השגיאות שהוא אוהב. אני אומר עדיין כי היטלריהו לא יודע לגמור. את מלחמת "טבח נתניהו" לא הוא גמר, טראמפ הודיע לו והוא גמר. על החמאס אין מה לדבר ובטח שלא על כל הבטחה אחרת שלו. הפעמים היחידות שבהן הוא כן גמר לא היו כאלה מוצלחות יאיר היטלריהו הוא הוכחה חיה לזה.

בינתיים אנחנו עם שיפוץ ובלי המקלחות של הקומה העליונה, בקומה התחתונה יש מקלחת אחת וזה המזל שלנו. במהלך מהיר של הוצאת ציוד מהממד איכשהו נשארנו עם חצי מהציוד ויותר מקום לכלבים לשחק בו בזמן אזעקה. בשעות הלילה זה גם מקום למזרון שאלה פורסת ויאמי יכול להתכרבל עליו, אופל משום מה מעדיף את הרצפה ליד הדלת.

דבר נוסף שקורה הוא עבודה מהבית. אצלי זה מצב רגיל, עוד לא הגעתי ליומיים בשבוע במשרד. ההנהלה נורא רוצה 5 ימים, המציאות מראה להנהלה מאיפה משתין הדג והמנהלים בישראל מסבירים להם שהסירחון הוא ריח של בושם.

אצל שירלי המצב שונה. עבודה מהבית גרמה לה לדיאטה חדשה - צום. כמובן שיש אפשרות שהיא הפכה למוסלמית ומקיימת את הראמדן אבל לרוב לא אוכלים חזיר באיפטר. בנושא הזומים (התיקון האוטומטי רוצה לכתוב זומבים בגלל מצב הצבירה של האנשים בזום) יש את שביט. כמו בכל יום, אופל צריך לאכול. האוכל נמצא בחדר העבודה של שירלי. לשירלי יש זום.

עד כאן הכל תקין, השגיאה היתה בסיסית, ביקשתי משביט להאכיל את אופל בזמן שלשירלי יש זום. שביט נכנס לחדר בשקט של פיל מודיע "אני לא כאן!". אלה ואני פשוט נמרחנו מצחוק בסלון מתברר שיש גבול למה אפשר לצפות משביט.

לעומת זאת בזומים של בית הספר עדיין יש בלגן גדול. בצורה מפתיעה הילדים מעבירים את הקישור לגורמים חיצוניים שמפריעים לזום. הכוונה במפריעים לזום היא לא הצוות החינוכי שמצליח לשלוח זום בשעות הלילה במקום צהריים, משתיק את כולם כולל עצמו שמשאיר מצלמות דולקות בכל מיני מצבים לא חכמים. מתברר שיש גבול למה שאפשר לצפות ממשרד הגיחוך, הוכיח את זה השר עצמו שעשה זום והשתיק את עצמו. אמנם במקרה של השר לא בטוח שזה לא היה מכוון על מנת לצמצם נזקים בכל זאת מה שהוא יגיד יותר גרוע מתקלה "טכנית" בזום.

לסיכום המצב שלנו חרא וככה היטלריהו רוצה שהוא יהיה, אם המצב יהיה יותר טוב יש סכנה שאנשים ישאלו למה הוא לא דאג שיהיה יותר טוב.

מלחמת איראן השנייה

האם הפעם "ננצח" את ה"איראנים"? זה לא איראנים כי מצב האיראנים הוא מה שיהיה מצב הישראלים בקרוב - עם לכוד על ידי שליט שמכתיב פקודות בשם הדת.

היטלריהו הצליח לגייס נשיא אמריקאי לעזור לו במלחמה נגד המשטר האיראני. מה שלא נאמר בשום מקום הוא מה יקרה אחרי שלא יהיה המשטר הנוכחי. אם נסתכל על עזה בתור דוגמה אליך היטלריהו מתנהג נבין שאנחנו מבזבזים חיים של הרבה אנשים על מזבח קידוש אשם.

יציאה למלחמה היא אחת הפעולות הפשוטות ביותר שניתן לעשות. סיום מלחמה היא פעולה מסובכת לאין שיעור, בעיקר אם רוצים סיום מלא ולא פתיחה של מלחמה נוספת עוד מעט זמן. היטלריהו הוא המומחה מספר אחת בזה, עזה ולבנון הן ההוכחות.

לצידו של היטלריהו נמצא טראמפ. זה קצת דומה להיטלר ומוסוליני, היטלר העריץ את מוסוליני עד לשלב שמוסוליני סיבך אותו כהוגן בגלל שגעון גדלות והיטלר נאלץ להציל את הגיבור שלו.

רווח המלחמה הזאת לא תפיק, המלחמה האחרונה שאיכשהו הפיקה רווח הייתה המלחמה של הבריטים בספרדים. הרווח היה בגלל פירטים שגנבו מהספרדים בחסות הכתר. מי ששילם את המחיר היו הספרדים שלא היו מוכנים להשקיע מספיק בחדשנות. היום יש מעט מדינות שמוכנות לתת יד לפירטים ואין מדינה שיכולה להרוויח מזה לאורך זמן.

המהלכים האלו מעלים בי את ההרגשה שטראמפ הולך להחזיר להיטלריהו מנה כפולה על מה שהוא מחשיב כבגידה. אותה שיחה ידידותית עם ביידן לפני מספר שנים. זה נראה כמו פלופ גדול שהולך להתפוצץ בקרוב. השאלה היא מי יצא מזה מרוויח ומי יפסיד.

אנחנו בכל מקרה כבר מכינים דרכונים לילדים. יש יותר מדי סיכוי שהיטלריהו ישמיד עוד כמה דברים כדי "להוכיח שהרווחנו".