בשבוע השני של קורס הכלב הגיע ל"ג בעומר. האמת שהתחילו במדורות כבר במוצש, אבל השיא תמיד מגיע בתאריך עצמו.
בפועל המדורה הראשונה בשבילנו התקיימה ביום ג', המדורה של הגן של אלה. אלה דאגה לתזכר את כל העולם במשך כמה ימים, המשיכה ביום עצמו ורק העבודה של עטיפת התפודים בנייר אלומיניום נתנה מעט שקט. בסוף הגענו מעט לפני השעה היעודה, אבל לא היינו היחידים כך שאלה נעלמה מיד. שביט מצא תעסוקה בדמות הבאת קרשים (גם מברזל) למדורה העתידית.
ילדי הגן הגיעו בינתיים, אבל הקרשים למדורה התעקבו. בכדי להעביר את הזמן עד לשלב בו יש מדורה (שמבחינת הילדים אפילו לא הייתה חסרה) התחלנו לקושש שאריות מהמדורות של אמש. בהתחלה העצים שלא נשרפו, לאחר מכן זרדים וצמחים יבשים לבסוף אפילו עיתונים וניירות. הכל בכדי לשרוף זמן עד מועד הגעת הקרשים.
באיחור אופנתי של חצי שעה הגיעו הקרשים. מדורת ל"ג בעומר היא תירוץ למפגש של ילדי הגן, שנה הבאה נוותר על האש עצמה - סתם זיהום אוויר שמפריע לילדים. בנינו את המבנה המתאים להדלקה של מדורה בגפרור אחד, באנו להדליק והתברר שאין מצית. פונים למעשן התורן, גם לו אין אש. עלינו שלב ברמת חוסר החשיבה. בגן של מעל 30 ילדים לפי הסטטיסטיקה יש 20 הורים מעשנים, מתוכם 0 מביאים אש למדורה. מתברר שרק אחד בכלל טרח להביא סיגריות, האחרים כנראה מבינים שאין ממש הבדל בין סוגי העשן.
בסיכום מצאנו נהג שהיה לו מצית והדלקנו את המדורה. עכשיו נשארה רק חצי שעה עד שהאש תתפוס כמו שצריך, או 25 דקות עם אוזרים לאש להיתפס במקומות הנכונים. הלכנו על האופציה השנייה, בעיקר בגלל השעמום.
האוכל כבר היה פרוס במלואו, הילדים עשו ניסויים על בלוטות הטעם ובלוטות העצבים של ההורים, "מה קורה כשמערבבים נקניקיה, פיתה, עוגה ופחם או מה הטעם של מלון עם מלפפון חמוץ, חומוס וחול."
האש תפסה יפה ופתאום הייתה לנו הארה גדולה, דקה של אש אדירה בגומה 2 מטר שאחריה כל הקרשים נופלים והופכים להיות גחלים. איך שהמבנה קרס הכנסנו את ערימת התפודים לגחלים, עט חפירה שהופיע משומקום עזר לכיסויים בגחלים כך שהפעם הם יהיו עשויים באמת.
במעט מאמצים הוצאנו שלוש מדורות קטנות, שתיים למצות (ששודרגו למעמד פיתה כי נגמר פסח) ואחת למרשמלו. הילדים חגגו על המרשמלו והמצות עם שוקולד, בעיקר כי אלו דברים שהם עשו בכוחות עצמם ופחות בגלל הטעם. העוגה שנפרסה במקביל לא זכתה להתעניינות מצד אף אחד, עוד לא נולד הילד שקיבל כוויה מעוגה שהובאה לקומזיץ.
לפינאלה הוצאנו את התפודים. הפעם היה להם מספיק זמן אש כך שהם יצאו מוכנים מבפנים. טוב שהילדים אכלו אותם בידיים, אם הם היו על צלחות גם הצלחות היו נאכלות. האפקט של תפוח אדמה מוכן על ילד הוא היפנוטי, אין הסבר אחר לטריפת כל התפודים (כולל כמה שנשכחו באש) בתוך פחות מ10 דקות ע"י ילדים שזה עתה סיימו ארוחת ערב שכללה הכל, בחלק מהמקרים אפילו ביחד.
לסיכום המדורה לקחתי שני גושים קטנים של לכלוך ישירות למקלחת, אפילו לא הייתי מוכן שידליקו את האור בגלל מה שהיה עליהם. המסכנים נאלצו להוריד סנדלים בתוך אמבטיה (ריקה ויבשה) ע"מ שלא ילכלכו את הבית יותר מדי. זה נשמע כמו צעדים קיצוניים, אבל שניהם הגיעו שחורים ודביקים. בדביק אני מתכוון לדרגה שגם להוריד חולצה הפך להיות משימה שדורשת עזרה.
למיטות הם צנחו אפילו בלי לגהק. נשארה עוד מדורה אחת לשנה הזו.
