השבוע בין סיום פסח ליום השואה הינו הזמן בו אוכלי הנבלות מתפנים מהעיסוק בשפיכת שמן רותח על אימותיהם לצורך מציאת ניצול שואה והתעלקות על אומללותו. כל שנה מציגים נתונים שונים על איך המדינה לא עוזרת לניצולים, שזה מאוד נכון, אבל מדינת ישראל לא עוזרת לאף-אחד. יותר נכון, לאף-אחד חי!
כל ילד בישראל מכיר את מרדכי אנילביץ', מפקד המרד בגטו ורשה. שהיתרון הגדול שלו הוא שהוא מת לפני שעלה לארץ. המתים לא יכולים להגיד לביבי "לא נלחמנו בשביל המדינה הזו", את המתים קל לגייס למטרות תעמולה. ז'בוטינסקי ניכס את תרומפלדור (בדגש ת' ולא ט') ונתן דוגמה לכל הבאים אחריו.
במקום להפוך את יום השואה והגבורה לחגיגה של החיים - אלו ששרדו. יש העדפה סמויה של אזכור המתים, ניצול מחוייב לדבר על המתים. אוי לו לניצול שיעיז להגיד שהוא חי טוב, אסור לבן האדם להשתחרר מהעבר. האתוס הציוני לא יקבל זאת בעין יפה. להגיד ששרדת בלבד, ללא מעשי גבורה נוגד את החינוך של מדינת ישראל.
את חוסר ההבנה שיוצר החינוך בישראל אפשר להדגים בשאלה ששמעתי במסע (המיותר!!!) לפולין בי"ב. "למה לא יצאתם דרך הארובה?" שאל אחד מאיתנו את הניצול. אחרי 2 שניות בלבול הוא ענה לו: "למה לצאת דרך הארובה? הדלת של הצריף לא הייתה נעולה." רק בהמשך התברר לנו שאנחנו בכלל לא מבינים את המצב שהיה באותה תקופה. לברוח מהגטו היה רק ההתחלה, בהמשך צריך לשרוד בתוך אזור עויין שנמצא במלחמה.
את הגבורה ב"יום השואה והגבורה" צריך לתת לגרמנים. היחידים שבאמת מתמודדים עם העבר שלהם. הצרפתים מתהדרים במחתרת שלהם, מחתרת שהאפקטיביות שלה זניחה. האנגלים מחביאים עמוק בבוידם את צ'מברליין. האמריקאים "שוכחים" שהנרי פורד דאג לפרסום ספרים אנטישמים שהועתקו לגרמניה (בעידודו) ודאגו לחומר הסתה. היחידים שלא לקחו לעצמם עלה תאנה הינם הגרמנים.
רק לשם המחשה, הטורקים לא מוכנים להודות בביצוע רצח עם לארמנים, ההכחשה גורפת. היפנים, מי שעשו מעשים אפילו יותר מזעזעים מהנאצים, לא הביעו התנצלות מעולם. הרוסים, שמנסים להיות האימפריה הראשית כרגע, מוכנים להודות בפעולות שסטלין עשה, אבל לא להתנצל. סטלין עלה לשלטון בדרך דומה להיטלר, אבל הוא רצח בעיקר רוסים - כנראה שעל זה לא צריך להתנצל.
עוד הדיו לא יבשה על הנייר (או כפתור ה"שלח" לא נלחץ) ומופיעה תמיכה לא צפוייה למה שאני טוען. סגן הרמטכ"ל מתריע בפני תהליכים שדומים לאלו שהיו באירופה ובגרמניה בפרט לפני המלחמה. בעדינות, בלי לבצע האשמה ישירה ובלי להגיד בצורה מפורשת מי מובילם. שר החינוך, שהיהדות (בפרשנותו) היא מבחינתו ערך עליון, הזדעק. שרת המשפטים, שאמנם מצליחה בינתיים לטפל בקופת השרצים שנקראים שופטים אבל בתחומים אחרים עדיף היה שלא תדבר, דאגה להודעת גינוי רשמית.
כנראה שמדינת ישראל מעדיפה להיות מדינה מתה, את החיים מעדיפים לשכוח כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה