הפעם, מעדן! מכתב פתוח לדלקת האזניים של שביט.
דלקת שלום,
אנא, הסתלקי במהרה מהאזניים של שביט. אינך רצויה אצלו, גם לא אצל אחותו ועוד פחות אצל אביהם שמכיר אותך אישית.
להזכירך, נפגשנו עוד מלפני שאני זוכר. חזרת לביקורים תכופים כל שנה בעונת הבריכה (בגלל הכלור...) ומדי פעם בחורף.
בזכותך הכרתי את אופטלגין, שחוץ מ-2 דקות בהן נחנקתי ממנו, לא הרגיע את הכאב. אם אפשר לקרוא למה שאת עושה כאב.
זה נכון ששביט לא בכה הרבה בגללך, אבל זה שביט. בגן היו מעט ספקנים לגבי קיומך אצלו, כי הוא לא בכה מספיק. אנחנו, ההורים שלו, מכירים אותו מספיק טוב ע"מ לדעת שכשהוא לא מחייך הוא חולה. כשהוא גם בוכה, זה אומר משהו מאוד רציני. כשאפילו אלה, אחותו, לא הצליחה לסחוט ממנו חיוך - נכנסנו לפניקה.
בקיצור, דלקת יקרה - קישטה.
שביט מקבל עכשיו מוקסיפן (כרגיל, עם האזהרות לגבי אנטיביוטיקה) מגובה באבקות ומשחות. הטוסיק שלו מזכיר רמזור, פעם אדום מבריק של גירוי ופעם לבן מבהיק של משחה לבידוד, לפעמים גם סימני חתול של החיתול וכו'.
בברכת תעופי (לתמיד) מכאן מהר,
ההורים והאחות של שביט
