סוף השבוע עבר עלינו בבלבול. מצד אחד, אלה בריאה ורוצה להשתולל. מהצד השני, שביט עם וירוס, מקיא / פולט חצי מהאוכל, מילל כל הזמן ונראה מעט חיוור (לפחות ברגעים שהוא נקי מהשלשול). בקיצור חוויה לכל המשפחה.
המחלה התחילה בלילה שבין רביעי לחמישי, שביט התלונן מעט. הכוונה, הוא בכה, אנחנו לא הבנו למה ושירלי בילתה בנסיונות הרגעה חצי מהלילה. בבוקר, כנראה אחרי שהוא התעייף, המצב נראה שחוזר לקדמותו, אז הוא הלך לגן.
לקראת הצהריים התברר מעבר לכל ספק - הוא חולה. למזלנו, שירלי כבר דאגה לתור. רק נשאר להפריד את הבריאה מן החולה ולהגיעה לרופא כדי לשמוע: "וירוס".
זה נורא מעניין שרופא לומד 7 שנים, מבצע התמחות של עוד מספר שנים ולבסוף כל מה שאנחנו שומעים ממנו זה "וירוס". כל מתכנת מתחיל לומד מה זה וירוס ביום הראשון, אלו שאינם חכמים מספיק - מכירים אותו באופן אישי על מחשבם. לשאלה "מה עושים?", שלמען האמת אפילו לא טרחנו לשאול, יש תשובה מוכנה - "מחכים, זה יעבור". אולי צריך שלרופא ילדים תהיה סמכות לרשום תרופות הרגעה להורים, זה מה-זה מתסכל לשמוע תינוק צועק מכאבים במשך יומיים, בלי לדעת אפילו מה כואב לו, איך לעזור לו ובכלל מה יש לו.
בלילה, הזמן בו אמורים לישון, שביט המשיך בשירתו. ליתר ביטחון, שירלי דאגה שאני לא ארדם, תחת מספר אמתלות שאפילו לא הבנתי. התברר לי שאם מעירים אותך כל שעה - אז עדיף לא לישון. אם אתה נשוי, גם המחשבה על שינה אסורה. אפילו אם אתה טייס שטס להפציץ כור-גרעיני באירן (או עפולה - בירת הגרעין המקומית).
ליום שישי בבוקר הגעתי במצב זומבי.
בבוקר לקחתי את אלה, היחידה שישנה בלילה, לגן. סיבוב הקניות - קוצץ למינימום מתחת להכרחי. ארוחת הבוקר נאכלה בצהריים ולבסוף, מעט אחרי שאלה חזרה מהגן, לשירלי עלה רעיון. יכול להיות ששביט צמא.
אחרי מעט מים שמילאו בקבוק אחד ועוד מעט מים שמילאו בקבוק שני, שזה אומר שהילד שתה כוס וחצי של מים. הילד גם הוריד מעט את החום, העלה את העייפות וכולנו ביחד לשינה, אחרי 2 לילות לבנים.
אחרי שישנים יש תופעה מעצבנת, הקימה. זה הזמן בו שאגות של דרדק אחד מקימות אותך ואת הדרדק השני. תוך מספר שניות זה צעקות בסטריאו. הפיתרון שלנו היה מיוחד - סבים!
סבים - הורים לשעבר שזורקים מעצמם כל טיפה של זהירות, מוסר, שכל-ישר ושאר מיני ירקות שמפריעים לשחק עם הנכדים. זה נכון פי כמה עבור סבתא-רבה, אותה צריך לשכנע לא לרדוף אחרי הנינים. הטיעון של את לא מסוגלת (כבר כמה שנים) לקום מכסא-הגלגלים, לא תופס.
לגבי האוכל, אין דאגה. שביט ממילא לא רעב ואלה תאכל כל דבר, בתנאי שהוא בצלחת של סבא. פריטים שנמצאים בצלחתה, יאכלו רק אם הם טעימים.
בערב חזרנו עם שני ילדים שפוכים. עד כדי כך שפוכים, שהצלחנו לישון מעט בבוקר.
בבוקר שבת הופיעו הסימנים של סיום הבלגן. תחילה, ירד החום. בעקבותיו, ירדו מספר חיתולים ממולאים לפח. בסיכום היום - שביט בריא.
הוי הוירוס הוי הוירוס,
כמה בלגן אתה גורם
הוי תעוף מכאן חזירוס
תן לנו להירדם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה