סדר סדר ועוד סדר

זה מעניין שרק מעצם הזזת דברים מהשולחן למיטה וחזרה מתמלא הפח. לא ברור מה הגורם המעשי, יכול להיות שזה העצלנות, או אולי שליפת הדברים מתחתית הערימה. מה שבטוח זה הוסיף אשפה.
פעם, לפני 2 ילדים, הוספת אשפה הייתה מילה גסה. את הפח היינו מרוקנים אחת לשבוע, גם זה רק כי הוא הסריח. כיום, או יותר מדוייק כערב, אני קבוע עושה ביקורת פתע לחתולים שבפח. האמת שהם כבר לא שם, כנראה שבגלל פסח יש ביקוש גדול לשווארמות.
הסיבה להיווצרות גל האשפה היומי היא ברורה - שני תינוקות. הכלב, שלרוב מוכנס איתם לכל תעלול, משמש כגורם מאזן. בקיצור, הכלב היה אוכל את האשפה אם הייתה לו הזדמנות.
גם הזזת הבגדים מארון לארון מספקת את אותן תוצאות. אם כי לא כל הבגדים מוגדרים כאשפה. חלקם יותר דומים לשרידים מאזורי הפיצוצים ביפן, בתוספת ריח לשם אזהרה.

אין כמו ריחם (צחנתם) של שני טיטולים מלאים בשביל לפתוח את הבוקר.

לפי התיאורים אפשר לחשוב שהתחלנו את הסידורים לפסח. נקיונות, השמדת פסולת, משחקים בחומרים רדיו-אקטיביים ומה לא. מעשית, נקיונות פסח אינם באופק לשנתיים הקרובות. בישול של ארוחה לקח לנו שבוע, בגלל הילדים (טוב שיש את מי להאשים) שרצו "תשומי" בכל רגע של עירנות.
אפילו בגדים חדשים עוד אי-אפשר לקנות, הילדים גדלים יותר מהר מכמות הגיחות שלנו לחנויות בגדים. זה לא שאנחנו לא קונים בגדים, אבל זה לא ממש משנה. ממילא בסוף מגיע סבא (ופה זה לא משנה איזה) ולוקח את הבגדים של שביט ושם לאלה. המקרה ההפוך לא רלוונטי, שביט מחליף בגדים אחרי כל התעטשות. המילה הראשונה שהוא יגיד תהיה כנראה "אפצ'י". היא תהיה מלווה בגוש שערות לבנבנות נוסח רומי בקינוח של קינוח של אלה.

לפחות לחג התכוננו, יש מצות. גם שמרים יבשים וגם קמח, בירה וויסקי אסורים השנה - עקב הנקה. מה שאומר, אנחנו נשרוד את צום פסח, מי שרוצה לבקר יכול גם למצוא דיקטים למאכל. הדיקטים יזרקו לפח בעוד כשנתיים, "אפילו שהם עוד לא יתחילו להירקב."

שלום טלפון - תנוח נשמתך עדן

"תנחש איפה היה הטלפון?", זו השאלה שקיבלתי בשעות המוקדמות של הבוקר. זו פתיחה מעניינת ליום, קצת יותר מהקפה בכל מקרה.
מתוך היכרות מעמיקה עם שירלי, שום דבר לא היה יכול להפתיע אותי. כבר מצאתי טלפון שנשכח בשירותים ליד המקלחת, התפלאתי שלא בתוך, אבל אז אי-אפשר היה להשתמש בו. הניחוש שלי לגבי המקום הכי מוזר שהוא יכול להיות בו היה העריסה שלו. לאחרונה ראיתי את שירלי מכניסה אותו לעריסה לפני כחודש, יום אחרי פרפורי הגסיסה שלו. יש יותר סיכוי שאלה תדאג לטעון אותו, אם כי לא למען ההטענה, אלא למען הצפצוף שזה עושה.
"בשירותים", קיבלתי הסבר קצר משירלי לגבי המיקום. עד כאן, אין חדש תחת השמש. גם בשירותים הטלפון ביקר, אפילו באמבטיה של אלה. לאמבטיה של שביט הוא לא הגיע, אבל זה זמני, רק כי אנשים למדו שיש שעות קבועות לאמבטיות.
לא התרגשתי מהמיקום החדש. אמנם אין שם נקודה של טלפון, גם החשמל מעט בעייתי, אבל הוא אלחוטי. שירלי ניסתה להסביר שהטלפון בשירותים - שוב. עדיין לא הבנתי מאיפה הבעייה. זה אולי לא נחמד, בטוח שלא אשתמש בו שם, ברם, איני המשתמש העיקרי במכשיר.
לקח כוס קפה ושתי דקות כדי שאני אבין את ההבדל בין שירותים לשירותים. או בצורה יותר ברורה - אלה שמה את הטלפון בתוך האסלה. "לפני" לכל מי שמתעניין, כמה חודשים "לפני", היא עדיין עם חיתולים.
בשורה התחתונה, הלך הטלפון. צריך לקנות חדש. זמן משוער - כחודש, צריך לבדוק ביסודיות את כל הדגמים של השנתיים הקרובות. בינתיים שירלי מתפללת חזק שאני לא איהנה מהשקט של "אין-טלפון", אחרת היא אולי תשוכנע שניתן לחיות בלי הדבר הזה שדבוק לאוזן.

שלום טלפון - תנוח נשמתך שתן

פורים

פורים הוא החג החשוב ביותר בלוח השנה העברי. החשיבות הזאת נובעת בעיקר ממהשימוש הלא נאות שנעשה בו. מעבר לעובדה שאנחנו מתעלמים מחצי ממגילת אסתר (החצי האלים והלא מוסרי) במטרה לקדש את ה"עד-לא-ידע", החגיגות כבר מזמן ללא קשר למקורות.
אחרי שנתתי את ההקדמה של "כמה זה לא יפה", אפשר לעבור לנושא.
לפני כחודש, בערב קריר של צהרי יום שישי, הלכנו לקנות תחפושות עבור הילדים. בדיקה מהירה, עוד בדיקה איטית וכרבע שעה בתור ויצאנו עם 2 תחפושות:
לאלה - תחפושת של דינוזאור, ירוק, עם זנב, עם כובע ועם כפפות. מתאים ליצור קטנטן להסתובב כך ולעשות עיניים.
לשביט - תחפושת של טווס, כחול, עם הזנב בתור משטח דבוק בסקוצ'ים (הלחמת צלוטייפ בפי העם) וכובע מחובר לאוברול לשם נוחות. מתאים בשבילו, גם ככה כל יום הוא שוכב על המזרון מוקף בתינוקות שזוחלים מסביבו.
יום לפני הפורים בגן, אנחנו מתרגשים. הילדים, לא ממש, הם עדיין לא קולטים את גודל המאורע. בבוקר הם יקלטו, בדרך העקיפה.
בבוקר, אחרי התעוררות מאוחרת של כולנו (חוץ משירלי - הנקה משבשת את החיים), אוכל לקטנטנים - ותחפושות. הלבשת התחפושות היא עסק פשוט, בתנאי שעושים זאת לפני שהם מצליחים לברוח. רגליים פנימה, ידיים פנימה, ראש ו... חיתול. בסיכום יצאנו מהעסק מהר, אמנם ללא כפפות ועם הזנב ביד. אבל, לדינוזאור יש מוצץ והטווס לא מתלונן.

יום למחרת, הפורים אצל הסבים. שוב הכנות, שוב בלגן ושוב בגדים. הרבה בגדים, לתינוקות יש נטייה ללכלך בגדים בסיטונאות.
ליריד אלה הגיעה על הידיים, שביט הגיע ישן. העגלול שימש בתור מיטה ומריצה ביחד. כעבור מעט זמן מצאנו איפה המשחקים לילדים בגיל מעט יותר מבוגר מאלה. היא הצטרפה ללא טיפה בעייה, תוך עשיית עיניים למעריצים ולמי שאפשר.
שביט הצטרף כעבור זמן קצר, היה לו משעמם לבד אז הוא רצה גם משהו (ידיים...) ודאג לקבלו. מהר מאוד הוא הגיע לביקור קצר אצל אמא, אחרי שעה וחצי היא שחררה אותו ע"מ שאוכל להאכילו.
אלה בפרק זמן זה טעמה את טעם החופש, "מה היא תעשה?" לא ברור, היא עדיין לא מדברת ברור. בנוסף לחופש היא טעמה גם שערות סוכר, הדבר המגעיל הזה. יותר נכון להגיד: אני לקחתי 2 ביסים, אלה 2 ביסים ושירלי את כל הגוש המגעיל. משום מה שירלי גם נהנתה מזה.
כשחזרנו לסבים מיהרנו להוציא קטנטנים מהתחפושות, אין סיבה להתעלל בהם יותר מהדרוש, בעיקר כשגם מחר הם מחופשים.

כעבור יום, נסענו לסבים (הזוג השני) להמשך חגיגת הפורים. הפעם, משיקולי זמן וזנב, העדפנו לא עם תחפושות. שני הקטנטנים בילו בהתרוצצות בוקר עליזה עד לצהריים, המשיכו במנוחה קלה ודאגו להתרוצצות ערב טובה.
כשהגעתי כבר היה ברור מעבר לכל ספק - מזל שהמרצפות מודבקות טוב, אחרת גם הן היו נבדקות מלמטה בצורה יסודית.
הלבשנו קטנטנים בתחפושות, פעולה הדורשת המון שכנוע. תמונות, עוד תמונות ו... לארוחת ערב עם חברים במסעדה. ליתר ביטחון הכנו מראש ארוחת ערב לשביט.
מתברר שיש משהו יותר קשה מלשכנע את אלה לשים תחפושת - להוריד אותה. עד שאלה הבינה את מטרת התחפושת (ורדפה מעט אחרי זנב הדינוזאור כאילו היא כלבלב קטן) אמרנו לה להורידה. בהתחשב בכך שזה פורים לא הייתה לנו בעייה שהיא תגיעה למסעדה בתחפושת דינוזאור. היא מצידה דאגה לעשות עיניים ולשחק עם כוווולם, אפילו שביט (במצב ישן) כשהוא בטעות היה קרוב מדי אליה.
את המנה הראשונה אלה טרפה לפנינו. לפני שירלי, כי שירלי לא אוהבת לנסות דברים לפני הקראת מונולוג שייקספירי מכובד ("להיות או לא להיות"), לפניי כי שביט ראה אוכל והבין שהוא רעב. זה נכון שבגיל 5 חודשים ילד לא אוכל כבד, אולם, בגיל זה הוא גם לא קורא - אז הוא לא יודע.
לסיכום היום לקחנו שני תינוקות ישנים מהרכב למיטותיהם והתמוטטנו למיטה. נשאר רק עוד יום אחד לפורים - המסיבה בקיבוץ. אבל עליה לא כותבים סתם.