'יום ראשון, חודש דצמבר, הגשם מטפטף מהשניה שהכנסתי את שביט לגן ועד שיצאתי מהבית - בשעת צהריים. כך מתחילה חופשה קצרה שלנו.
החופשה תוכננה לפרטי פרטים כבר חודשיים, מתברר שעם שני ילדים הספונטניות לא קיימת. כל יום בחופשה שלנו (שמקבילה לחופש חנוכה שלהם) חייב תכנון ברור, איזה ילד נמצא עם מי ועם איזה בגדים. סעיף הבגדים הפך לקריטי עקב גדילה של הילדים, וחוסר האכפתיות של שביט לממדי הבגד. הנעליים שלו הוחלפו ל4 מידות קדימה, הנעליים הישנות הורחבו לדרגה חדשה, אין הסבר יותר טוב לעובדה שהוא הלך איתן. התברר לנו שהייתה סיבה שהוא לא הצליח לנעול אותן. עכשיו כשהוא לא מצליח לנעול זה כי הוא שוב החליף ימין בשמאל.
הגענו לאשרם מעט לפני השקיעה, כנראה שלאחר החלפת התאריך העברי. חיפוש עצמי קצר - את פנינו קיבלו טווסים, יונים, 2 חמורים וכלב פירנאי שרבץ על הגדר; ומצאנו את הקבלה. עוד הסבר קצרצר ולחדר. איכשהו הסבר ההגעה לחדר כלל מעבר ב"דשא". הכוונה היא לשטח בוץ שמכונה דשא, זה להבדיל משטח בוץ שמכונה כביש. בפועל הבנו בהמשך שזה לא באמת משנה, על שניהם עוברים טווסים, רגליים, סנדלים ואפילו נעליים.
הספקנו להתארגן בקושי ורצנו למדיטציה ואוכל. אמנם אוכל צמחוני, אבל מהסוג הטעים והמזין, להבדיל ממקומות אחרים... אחרי שאכלנו כמות טובה גלגלנו את עצמנו לחדר ולשנת לילה טובה.
את היום השני פתחנו לפני שהתעוררנו ב"מדיטציית מדבר", שעת בוקר מוקדמת, המדבר קר ורק חבורה של דובים קטנים מסתובבת. המדיטציה הסתיימה בארוחת בוקר. הפעם כבר ידעתי איפה החלב לקפה כך שהשתדרגנו בכוס נס. מבחינת שירלי הקינוח של אמש - לחם עם שוקולד שנלקח ישירות מהמטבח, היה יותר טוב.
את היום בילינו בהיכרות עם המקום ורביצה במיטה. האמת היא שלמעט 4 שעות בצהריים זה די קר לצאת מהחדר בחורף, לכן בילינו בחדר. מדיטציית ערב קצרה ואוכל היו אמורים לסגור את היום, אבל בערב הייתה מדורה ספונטנית (שהחליפה את הדלקת הנרות) ומצאנו את עצמנו שם נהנים משירה וסתם מהכוכבים.
בבוקר האחרון קמנו מאוחר - ישר לארוחת הבוקר. בפועל עדיין היינו צריכים להמתין לאוכל, אמנם הבנו את הנקודה שהאוכל מוגש לפחות רבע שעה אחרי השעה הייעודה, אבל שירלי התבלבלה בין רבע לשמונה לשמונה ורבע ושוב הגענו בזמן לאוכל. לאחר מכן, בזמן הבאת התיקים לרכב, ראה אותי מי שאחראי על הקבלה. למרות שהוא זה שהסביר לנו שאנחנו צריכים לעזוב עד 11:00, הוא נראה טיפה מופתע מזה שאנו עוזבים. הופתעתי לטובה.
הגענו חזרה הביתה, מוקה שמחה לחזור לבית מהחופשה שלה, שביט כהרגלו רצה דברים שאין. לקח לו מעט זמן לחזור להבנה שהוא לא יקבל גם את הדברים שיש אם הוא ימשיך בדרך הזו. בנוסף הטרידה את מנוחתו של שביט העובדה שאלה לא הייתה נוכחת, שזה אומר אין עם מי לשחק ולריב.
אלה חזרה יומיים לאחר מכן. חזרה כמעט רגילה לחלוטין, רק הקימה המאוחרת בבוקר הסגירה את השהות אצל הסבים. שביט נאלץ לשלוף את נשק יום הדין בשביל שהיא תקום, הוא נאלץ להזכיר לה את הסרט שאליו אנחנו הולכים. כמובן, מאותו רגע מנוע סילון נכנס לפעולה בבית.
