יום ראשון בבוקר, הבאתי אינדיאני לגן.
מאיפה צמח לנו פתאום אינדיאני? מהאחות שלו.
שביט למד לזחול (עד כדי הגדרת המונח זחילה בצורה מעט שונה) לפני כשבועיים. מרגע לימוד האפשרות, הוא עסוק בניצולה עד תום. בפועל זה אומר להגיע לצעצוע (לצורך העניין, גם כלבלב הוא צעצוע), לקחת צעצוע ואז לדפוק איתו וללקק אותו לסירוגין.
אלה למדה הכי מהר מה החסרונות באח זוחל. תחילה, המגנטים שלה, בהמשך כלי המטבח שלה ולבסוף כל שאר הבית. מצד שני, אלה למדה הכי מהר איך להימנע מבעיות.
כך, בבוקר שבת, בזמן בו אמא מתארגנת, שמרתי על 2 תינוקות שמתרוצצים בבית. שביט מצא את מבוקשו כמעט מייד, שאריות של הסיבוב של אלה. אלה, אחרי ששפכה חצי מארון הצעצועים, עברה לבירור מה אמא עושה.
היכולת הזאת של ילדים, להיכנס למקומות אסורים ללא טיפה של חרדה, היא דבר שצריך להעריך. כמובן, עד השלב בו הם לומדים לקחת לך את התחתונים לסיבוב עם (על...) הכלב בשכונה.
אמא של אלה שילחה אותה חזרה, זה קשה ללבוש מכנסיים כשהמכנסיים "מטיילות" בכל רחבי החדר ומדי פעם מתחברות לספר או נעל או כוס ריקה שנשכחה ליד המיטה. בשלב הזה הבלגן חזר אליי. שביט, תוך ניצול החופש החדש שנגלה לו, הגיעה לארון המשחקים הפתוח. אלה, לאחר שהוצאה (ל-2 דקות לפי עניות דעתה) מחדר השינה, מצאה את שביט ליד הצעצועים "שלה".
זינוק לימין, איגוף משמאל, מבט למעלה ו- היא הפכה את שביט. נטרול מיידי, שביט עדיין לא מתהפך ואלה יודעת זאת יותר טוב מכל אחד אחר. היא מנצלת זאת בצורה צינית למדי, אם כי היא עדיין לא יודעת מה המשמעות של ציניות.
אחרי שמנטרלים, צריך להסביר למה. ג'יבריש כעוס, בתוספת שריטות היה אמור לעשות את העבודה. רק שאבא הפריע מעט, כך שכמות השריטות לא תואמת את התכנון המקורי של אלה. למרות כל המאמצים, לשביט יש סימנים. עכשיו צריך לחכות שהם יעברו ולנסות "לשכנע" (עם פטיש - כנראה) את אלה שאסור לעשות מהאח שלה אינדיאני.
למען האמת, הפחד הגדול שלנו הוא שהוא ילמד. שביט, להבדיל מאלה, הולך להיות בריון קטן. אם שביט ילמד לייצר אינדיאנים, לאלה אין סיכוי גדול. לעצור תינוקת אחת זה קשה, לעצור תינוק בריון זה יותר קשה, לעצור את שניהם יהיה מאוד קשה.
בקיצור - תגדלו קצת...
