לכבוד יום העצמאות ה68 ובעקבות הפוסט שהיה אמור להיות ליום השואה (ונדחה מעט) החלטתי לכתוב מה לדעתי קורה בישראל. מדינת ישראל מתקדמת לאבדון בצורה המהירה והבטוחה ביותר. "מהרסייך ומחרבייך ייצאו מקרבך." לא בכדי נאמר המשפט הזה ומצוטט השכם וערב.
מדינה שמפורדת לסקטורים שונים שלהם התחייבויות שונות מול המדינה היא בדרך הבטוחה למלחמת אזרחים. בישראל קיימים סקטורים שונים להם חוקים שונים. חובת הגיוס לצבא בולטת בראש, אבל לצידה ניצבות עוד מספר הגדרות תמוהות הקשורות לדת - נישואין, חגים וימי אבל.
בנוסף דואגים לקדש את המוות, אבל רק של מי שמותו מקדם את מטרות הציונות. חייל שמת בתאונת דרכים לא יקבל את אותה כותרת שמקבל חייל שנדרס ע"י ערבי, אם הערבי הוא מחבל הכותרת אפילו תוכפל. למשפחת המת זה לא ישנה - מת זה מת! נקמה לא מסייעת להתגבר על אבל, למרות שכולנו מחפשים אותה, לפחות בדקה הראשונה. דין הכותרות לאזרחים אפילו יותר מסובך מזה של החיילים, אבל הדבר החשוב הוא - תוודא שזה כבר מת.
ישנם סקטורים שחלקם לא קיימים בצבא וחלקם נאלצים לראות את חבריהם מתים כחיילים והמסקנה המתבקשת היא: יש כאן בעיה רצינית שתתפוצץ. הצבא יוכל לגייס יחידות של חרדים בקלות, אבל יש אינטרסנטים שלא רוצים זאת. הצבא יוכל ליצור יחידות של ערבים, חייב יהיה יותר מדוייק, רק צריך שבישראל יפנימו שהמדינה היא של כל האזרחים. הצבא הוא חלק ממוסדות השלטון במדינה, כמו שנדרשת נציגות במשטרה כך גם לגבי הצבא.
נקודה בעייתית נוספת היא המנון המדינה. שיר שנכתב לפני קום המדינה, מדבר על מצב שאינו מוכר לאף ישראלי מהדור הנוכחי ובעתיד גם לא יהיו אנשים חיים שיוכלו לנסות ולהסביר מה הייתה ההרגשה באותה תקופה. השיר לא מצפה להתגשמות, ההתגשמות היא פגיעה בשיר. המנון אמור להראות מה המדינה השיגה, לשם מה היא קיימת. אסור שההמנון ישאיר את המדינה כחזון בלתי מושג.
לסיכום הפוסט הזה (והקודם), מדינת ישראל צריכה להתחיל להיות מדינה ולהפסיק לברוח מהצל של עצמה תחת מעטה של שנאת האחר. לא יכול להיות שאזרחים יהיו כפופים לחוקים שונים באותה המדינה, ניתן בקלות לנסח את החוקים כך שלא ייפגעו בחופש הדת ובמקרה הצורך לקבל את האישור מהסמכות הדתית לחריגה מסויימת.
מדינת ישראל צריכה להתחיל לבחור בחיים, ולהפנים שהמתים כנראה מתו לחינם. לפחות עד שנלמד ממותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה