הלילה הלבן של אלה

לילה לבן כמעט תמיד היה חגיגה, הכמעט הוא מתקופת הצבא. לא ברור בגלל מה ואיך מצאנו את עצמנו מסבירים לאלה על המשמעות של לילה לבן. אלה מצידה התלהבה חמיד רצתה לנסות.
כשאני חושב על זה בצורה רצינית, הלילה הלבן הראשון שלי היה כנראה בכתה ד' בפורים. רק שאז חזרנו לבית של ההורים לישון בשניה שנגמרה המסיבה (5:00 בבוקר). בכתה ו' זה כבר היה במחנה של השמוצ, שם זה בגלל הסכנה שתקום אינדיאני אם תישן בלילה האחרון.
לילה לבן היה עם הילה מיסטית מסויימת עד הצבא. בצבא הפכו את המיסטיקה לעונש על חוסר תפקוד. שם גם למדתי שכדי להתקדם צריך לדעת להעיף את החרא לדשא של השכן. בצבא התקדמתי רק אחורה.
עם סיום הצבא הלילה הלבן חזר למיסטיות, רק בתוספת של טכנולוגיה יותר חדישה. את הוידאו הישן כבר התחיל להחליף מחשב, נוסף כלבלב שיעזור להעביר את הלילה וגם החברים כבר לא קרסו כמו זבובים במהלך הלילה הלבן.
לאלה אמרנו שבגילה לילה לבן מלא לא יילך, אבל "חצי לילה לבן" הוא קביל. חצי לילה לבן הוא בפועל ללכת לישון מאוד מאוחר (שזה אומר אחרי 21:30). כמובן שהיום שזה יצא לפועל היה אחד הימים העמוסים ביותר של הפסח. יום שאותו התחלנו מוקדם - בכדי שלא נהיה בלחץ הפיקניק. התכנון הצליח, לא היינו בלחץ, לפחות עד שהגענו חזרה הביתה והרחנו את עצמנו. כשהרחנו את עצמנו התחלנו במרתון מקלחות, הריח היה עד כדי כך בלתי נסבל שמוקה פשוט לא ידעה במי לבחור כקורבן רחרוח ראשי. בפועל יצא שהילדים רצו 6 שעות בחוץ, מספיק בשביל שהם לא יריבו בערב. במצב זה, לאחר ארוחת ערב קלה (ירקות ושיפוד / טוסט) פתחנו בחצי לילה לבן. הטרמיטים הספיקו לחסל מספיק אוכל בפיקניק ובדרך חזרה כי לא חשבתי ושמתי את השאריות ביניהם, כך לפחות נחסך החלק של לאכול דברים לא מוגדרים שנמצאו במקרר.
התיישבנו מול הטלוויזיה וראינו סדרה שאלה אוהבת. בשעה 22:30 הלילה הלבן של אלה נגמר, היא שפכה לאגר אחרי היום הארוך.

לילה לבן במעבדת שינה

לילה, כולם ישנים, רק אני מחפש את עצמי במעבדת השינה של אסותא. האמת היא ששביט ישן שם מצויין, הוא הנבדק. אני בתור נספח לא יודע מה לעשות.
התחלנו בנסיעה לא שגרתית לבית החולים אסותא. שביט ישב לידי בשביל לוודא שהוא לא יירדם. שעה 20:00 בנסיעה אומר שהילד מסוגל להירדם עד הבוקר. בפועל ניהלנו שיחה ערה, עד כדי הצהרה שהקואלה, אותה הוא הביא מהבית, נרדמה. בפועל הוא רצה כבר לישון וחיכה לרגע שזה התאפשר. הרגע הזה לא הגיע במהירות.
הגענו, חנייה, מעלית ולקבלה. ניירות בכמות מסחרית ויאללה לחדר. בשתי הדקות בהן השאירו אותנו לבד התחלתי לחשוש שהוא יירדם לפני החיבור למכשירים, שביט יותר קרוב להיות דוב בתרדמת חורף מילד ישן. רק שניות בודדות הפרידו בין החזרה של הטכנאית לשלב העל חזור של השינה.
בפועל היא הספיקה לחזור בזמן, לחבר את המכשירים ולתת לו לישון. הדוב נרדם והשאיר אותי ללא תעסוקה, ללא מיטה ועייף. עוד 10 שעות למנייק. בינתיים חיפוש תעסוקה לא מזיק.
כעבור שעה וחצי החלטתי לחלץ עצמות. בעיקר את עצמות הלחיים בשילובם של הלסתות והגרוגרת, בשפה פחות משפטית - לקחתי כוס קפה. כמובן שזה הפך לקפה ולישון. שעתיים של נמנום שובר גב שכנעו אותי שאם אני ישן שם, לישון על הכסא ליד שביט יהיה הדבר האחרון שאני אעשה השבוע. חשוב לציין שהיום יום ראשון.
לקחתי את המחשב, חיברתי את עצמי לרשת וחזרתי לכמה שעות עבודה. לא בטוח כמה זה חכם, מה שכן בטוח זה שזה עובד. חוץ מכמה נפילות מוזרות של המחשב. עבדתי עד שהתעייפתי, עוד שעתיים וחצי למנייק.
חזרתי לשביט בערך בשלב בו יש סכנה שהוא יתעורר. הבחור המשיך לישון עד השלב בו נתקו את המכשירים, יש גבול אפילו לדוב. השעה כבר 5:30, יש עוגיות וסנדוויץ' מאתמול (לפי הטעם). הפריטים הללו קריטיים לצורך החזרה הביתה, נסיעה על כביש בישראל (המדינה היחידה בה הנהג אשם בהתנגשות בעמוד שנופל על מכוניתו כתוצאה מסערה) דורשת עירנות. מספיק סוכר ונשארים ערים עד לבית. עוד טיפה סוכר ושביט פותח את הגן.
חזרתי למיטה לנמנום קל לפני העבודה. את היום סגרתי בהתמוטטות למיטה.