קיווי, תה ירוק, קמומיל, תמצית תפוז, וניל ועוד כמה קללות. רשימת קניות? או אולי מבט בארון המטבח? לא! זה תוצאה של מבט זריז בארון המקלחת.
במבט נוסף נכנסו גם מלפפון, ורד הבר, מלון ומנגו. השאלה היא ״למה לעזאזל?״ למה אני לא מסוגל להבדיל בין ארון המטבח לארון הסבונים? נעזוב לרגע את העובדה שיש לי ארון שלם לסבונים כשכל מה שאני צריך זה סבון ושמפו.
אני רק חושב על זה ורואה את החקלאי שחותם על חוזה עם חברת הקוסמטיקה. מטע אבוקדו של 200 דונם לצורך מסיכה לשיער. שדה מלפפונים של 300 דונם לשמפו. בתור אקסטרה, קח גם יער עצי תה. השלב הבא הנסיון של אותו חקלאי להסביר את הגידול המוזר: ״אל תאכלו את הגזר, הוא מיועד לקרם גוף?!?״ זה נשמע הזוי כמעה.
זה ממשיך גם בסופר. מצאתי את עצמי מסתכל בצמא בבקבוק של סבון נוזלי, עם פירות יער, אבל זה לא משהו שיבלה אצלי בבטן (לפחות עד כמה שזה תלוי בי). מהר המשכתי למדף באיזור אחר. בקבוק שנראה מצויין, ציור של לימון יפה, הכיתוב היה נוזל לכלים. זה נכון שאני ״כלי״, אבל אני לא כלי מהסוג שנשטף בסבון מסוג זה. אני גם לא כלב - ודיה לחכימא ברמיזה.
לסיכום, באיזהשהו שלב בעידן המודרני, עלה הרעיון שאותו הרוטב שגורם לטינופת מופלאה (אלה ושביט נותנים הדגמות בחינם כל ערב) יכול גם לנקות. לפעמים הכוונה היא סתם לניקוי קיבה, אבל כל הפרסום המודרני בנוי על זה שנקנה מה שאנחנו לא צריכים, במקום מה שאנחנו צריכים.
