הנייר והחופש

מערכת החינוך הגיעה לשפל חדש. הפעם זהו שפל מסוג עליו לא מדברים בתקשורת, זהו שפל של ההיגיון. שפל שנולד כתוצאה מעודף של "גנבים עם תעודות" - עורכי דין במילים מכובסות.
לכל שטות במערכת החינוך יש טופס עליו ההורה צריך לחתום. הילד יוצא מוקדם - חתימה. הילד אוכל א. בוקר - חתימה. הילד נושם - חתימה. הילד לא נושם - חתימה והחייאה לאחר מכן.
עבור שני ילדים שבהצהרת הבריאות שלהם כתוב משהו בסגנון של "אם זה לא מדמם אז כנראה שאין בעייה" סיפקנו כמה עשרות של טפסים. רוב הטפסים הגיעו מהרופא שכתב "יכול להגיע/ה לגן", לפחות השנה נחסך מאיתנו הנסיון להסביר למה הגענו לרופא, הוא כבר מכיר את מערכת החינוך ו"מנדב" ניירות מראש.
התחילה הקייטנה, חשבנו שנפתרנו מעונש החתימות. טעינו. במשך השנה דאגו שנחתום על כל יציאה מהגן פעמיים, פעם ראשונה לתאריך הנקוב ופעם שנייה לתאריך בפועל. חשבנו וטעינו. בקייטנה מחתימים פעמיים בלי שינוי תאריך, בהתחלה על העיקרון ובהמשך על הביצוע.
הסיבה לעודף הטפסים היא תביעות הזויות מכיוון גנבים חסרי תעסוקה. כל גנב שהדיו אפילו לא יבש על התעודה שלו ישמח לתבוע בית ספר או את משרד החינוך. זו הסיבה שתבעו מורים על כך שתלמידים ברחו להם, עשו דברים נגד ההוראות שהם קיבלו ואחד מהם טבע כתוצאה מכך. במקום שהפארסה תועף כמו טיל מבית המשפט על בסיס ההיגיון, השופטים החליטו שהמורים אשמים. באירוע ל"ג בעומר נפצע ילד, ההורים תבעו את הועד. שוב, במקום להסביר להורה את העובדה הבסיסית שיש לו ילד בית המשפט בחר בכיוון חדש - כיוון הטמטום. התוצאה המיידית הייתה טופסולוגיה מוזרה ליד המדורה.
אמנם לא הגענו ל"שבועות הנאמנות" של מלכוד 22, אבל אנחנו לא רחוקים משם. גם שם זה התחיל בטופס אחד. ההבדל היחיד הוא ששם היה מייג'ור אחד עם ביצים שהעיף את כל הטפסים לעזאזל במשפט אחד. פה צריך קודם כל להעיף את כל השופטים לעזאזל אחד-אחד.
בינתיים לפחות ניתן להגיד שאנחנו תורמים לסביבה, הרי אנחנו ממחזרים חתימות.