חנוכה הגיע מלווה בגל קור. אמנם זה יותר קר מהרגיל, אבל צריך קצת פרופורציות. הבוקר ראיתי כדור צמרירי, משהו בסגנון של גור דובים, מדשדש לאיטו לכיוון הגן של שביט. לפניו רצה אימו, בבגדים רגילים ובחוסר התחשבות מוחלט בילד המסכן שמתגלגל מאחוריה. בהתחלה לא הייתי בטוח מה זה בדיוק, אבל המיקום והאמא ליד הסבירו לי שזו לא בובת נחום-תקום אלא ילד (או ילדה) מכוסה ביותר בגדים ממה שיש לי בארון.
אחד מסימני החג הוא הסופגניות, הגושים החומים עם מעט ריבה בנקודות לא ברורות שגורמים לכאבי-בטן, בחילות, השמנה ועוד שלל צרות. ושאני טורף בכל רגע שאני מוצא. רובם המוחלט של הסופגניות נופל בקטגוריה של "לא ראוי למאכל אדם", ולכן אנו נוטים לבצע דגימה נוספת - בשביל לאשר את תופעות הלוואי. השנה לא הספקתי לקיים את מצוות הקפאת הסופגניות לצורך הפשרתן בפסח - הזמן בו הן ממש חסרות. כנראה שנצטרך להחיות את מנהג הפיצות.
הסימן השני בחשיבותו, זה לא קשור לקיבה ולכן הוא משני ביהדות, היא החנוכיה. הדלקת נרות עם שני ילדים קטנים משולה לנסיון לדפוק מסמר עם מקדחה. זה אפשרי, אבל רק אם מעקמים מספיק את המרחב. על העקרון של לא מכבים אותם ויתרנו, על השימוש ויתרנו חלקית ועל השפיות לא מדברים כבר שנים. מה שחבל זה שעדיין לא מצאתי נוסח נחמד לברכה על הנרות, הכוונה היא למשהו בלי אלוהים בתוכו.
הסימן השלישי לחנוכה הוא הפסטיגל, או שאר מיני ההופעות לילדים שבינן ובין ילדים אין מאום. ילדים צורחים בהיסטריה שיר (כנראה) ששר משהו שאינני מכיר תחת הכותרת פסטיגל. אלה כבר צורחת מילים מתאימות לנושא, שביט מעט פחות.
בתוך המולת החג נכנס לי עדכון קטן לוייז. זה היה בשעת בוקר מוקדמת, אחרי הפיזור לגנים, הופיעה הודעה לא הכי ברורה משהו עם מלחמת הכוכבים. מספר לחיצות אישור אחריה התחיל קולו המעצבן של C3PO לתת לי הכוונה. לפחות שמרו על ההומור המוזר של הרובוט הזהוב, כך שהוא מאשים את R2 במה שניתן, מתחבא כשלא ניתן ונותן הרגשה שאתה נשוי בשאר הזמן.
שירלי עדיין עצבנית על השינוי, חצי כי הקול מעצבן וחצי עקב חוסר הזיהוי של מי הוא אותו קול מעצבן. שביט כועס על הרובוט ואילו אלה מעדיפה להתעלם תוך הנחה שזה ייעלם. האמת שזה באמת ייעלם, ברגע שבו אני אזכור להעלים אותו לא תוך כדי נסיעה.
לסיום החג קיבלנו יומיים בבית ללא ילדים. בלונדי לא מוצאת את עצמה, היא לא רגילה לשקט. אני בקושי קמתי בבוקר, לא היה שאגות של שביט רעב ולא היה לי שום ילד שצריך לשים לו מכנסיים על הראש (הפחד שהוא יצא ככה מהבית מזרז אותו להתלבש) ולהכין לו סנדוויץ עם ירק ופרי. בקיצור, שקט ומשעמם - גן העדן לפי הגדרתו של גתה.
רגע לפני הפרסום, לסיום החג נערכה עוד מסיבת חנוכה קטנה בניין. האמת שהרעיון טוב, למרות שבמחשבה ראשונה זה נשמע הזוי. בפועל הגיעו הרבה ילדים (שזה פחות מחצי מהילדים בבניין, אבל עדיין כמות) להורים היה רעש לדבר והקוסם נאלץ לוודא שלא מקלקלים לו את הקסמים.
בשורה התחתונה, הילדים נהנו מהמסיבה.
לצהרון אלה סיכמה את חנוכה בזאת שהיא ישנה אצל הסבים ושיחקה בטלפון שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה