דיון קצר בעניין היומולדת, נעשה תוך שימוש בתירוץ של לפנות קרטונים לקרטוניה, והגענו למסקנה שצריך לחגוג ב0:00 בלילה. בכדי שתהיה חגיה צריך עוגה ששירלי לא עשתה, זה להבדיל מה-3 שהיא כן. בנוסף צריך בלונים וברכות. קנייה מהירה בסופר הקרוב פתרה את רוב החוסרים, אבל לא מצאנו 2 דברים בסיסיים משאבה לניפוח הבלונים וכרטיסי ברכה. אלה נזכרה בדפים יפים שיש לה ואילתרה כרטיסי ברכה, על המשאבה ויתרנו וכך ניפחנו 50 בלונים. בשביל להוריד חשדות היום התנהל כרגיל, חוץ מהמנגל שהוזז ממוצש ליום ראשון לשם הנוחות. הבעייה היחידה שנשארה הייתה ששירלי לא נרדמה בשעה הרגילה, ואלה שיש לה את אותה סבלנות שיש לניטרוגליצרין (מתפוצץ על כל טלטול) לא הפסיקה לשלוח הודעות של עוד 42 דקות, עוד 38 וחצי, וכו'. בסוף הנס קרה, שירלי נרדמה (חלקית) מה שנתן מספר דקות להכניס את כל הבלונים אלינו לחדר, להוציא עוגה וכלי אוכל לשולחן ולהמתין 4 דקות עד שיתחלף היום.
ב0:00 שירלי התעוררה מזעקות הכאב אותן שביט מכנה שירה, מפליא שאסיה ומוקה לא התלוננו על ההתעללות שהן עברו במספר השניות בהן הוא יילל כמו אייל גולן שעובר כריתת ביצים מול ילדה שרק אביו פוגע בה. למזלנו, בכל זאת חוש השמיעה יקר לנו, הוא לא גרם לנזק תמידי רק טראומה קלה שתעבור מהר. אלה הצטרפה באיחור ניכר עקב נסיון לחבוש על שירלי זר יומולדת, היא הצליחה אם כי נראה לי שהוא היה כמעט על העיניים. משם התגלגלנו לפרוסת עוגת יומולדת של אמצע הלילה וחזרה למיטות לצורך שינה.
בבוקר אלה דאגה לפנקייקים לכולנו, את הבלילה שירלי הכינה, אבל השאר היה נטו אלה. המשך היום היה חגיגת יום הולדת אחת גדולה עבור שירלי, או רצף טלפונים אינסופי עבור שאר דיירי הבית. בצורה לא מפתיעה, הרצף המשיך גם ליום שאחרי, בגלל מאחרים.
עקב הקורונה הייתה בעיה לארח מסיבת יומולדת אמיתית וחוקית, אז הלכנו על שיטת הרמטכל בתוספת העובדה שמה שהשבק לא יודע לא קיים. בסיכום, היה יומולדת הזוי ונקווה ששנה הבאה זה יהיה הזוי יותר אבל לכיוון הטוב.
