כמו בכל שנה, לקראת סוף ינואר יש לי יומולדת. אין לי מושג בן כמה אני, אבל החישוב הוא שנה נוכחית פחות 1978. למען הסר דאגה מלב כולם, גם מה השנה אני לא יודע, רשום לי בטלפון.
ליומולדת יש נספח, לרוב זה מתחיל ב-"מה אתה רוצה?" או כמו שכמה אוהבים לשאול "איזה מתנה להביא לך?" התשובה, פשוטה להפליא, היא שאין לי מושג.
תכלס, אם אני רוצה משהו, אני פועל להשיג אותו. בין אם זה לקנות חומרים, לדבר עם אנשים או סתם להכין תוכנית מגירה לשליפה ביום ובשעה הרצויים. התוצאה היא מתסכלת בטירוף לכל מי שמנסה לשאול אותי לרצוני. הרי חוץ מדברים לא אפשריים ("שלום עולמי" לדוגמה) אין לי משהו שחשבתי עליו. הספר שאני מחפש -הוזמן. הטלפון שאני רוצה להחליף - מחכה לקריסה טוטאלית. הטלוויזיה - הוחלפה לפני חודש.
רק לגבי הטלוויזיה, הכנסנו פלזמה נחמדה של 50 אינץ' הביתה. אחרי כמה ימים, הרבה סבים והוריקן אחד, הוחלט להעיף את הבלוק הישן. בלוק ענק של טלוויזיה ששוקלת כמו הספה, לפחות כך זה מרגיש. במוצאי שבת, לאחר שהפושעים אוחדו עם מיטותיהם עד לציוץ הקרוב, לקחתי עגלת סופר ומילאתי אותה בכל טוב. שקית שחורה של גופות לזבל מהמטבח, שקית שקופה לזבל שנאסף לאחר מעבר של הוריקן ודוב, שקית שחורה של גופות שמריחה כמו גופה בת 100 - שירלי טוענת שזה החיתולים, אני שכחתי איפה המסיכה, אז לא בדקתי. מעל ערימת השקיות העמסתי בלוק כבד שעד לפני שבועיים היה מחובר לכמה נקודות בקיר.
בדרך בין הבית לפח, 10 מטר בירידה, עצרה אותי ניידת משטרה. "מה אתה עושה עם הטלוויזיה?" לקח לי מספר דקות, כולל בדיקה שאני באמת גר בבניין, בכדי להסביר שהטלוויזיה הזו היא זבל. מתברר שלגנבים בישראל אין טיפה הבנה מה הערך של מה שהם גונבים.
חזרה לנושא המקורי, אז מה לביא בתור מתנה? האמת, צריך להפתיע אותי. אם זה בספר מסופר שאני לא מכיר (זהירות - מלכודת אש, אני מכיר הרבה ובחלק מהמקרים לא סובל אותם). פעם גם חולצות היו רעיון, אבל התחתנתי מאז. כלי אילוף לילדים גם נשמע רעיון טוב, אבל זה ליומולדת של אלה או שביט, ממילא אחרי יום התהפכו היוצרות והילדים יעברו ל"אילוף הורים מתקדם".
מה שעושה בן-אדם נשוי במצבים כאלו הוא טריק בסיסי של יחסי אנוש. זהו סוד החיים. זה אפילו יותר חשוב מ-42, מי שלא מבין - בעיה שלו, רק שיזכור להתבייש. התשובה האולטימטיבית:
"אההמממ... המממ... אהההה... אוווווווו..." כמה כחכוחים בגרון, "הממ - אישתי..."
זה אמנם אומר שאני ישן היום במיטה של הכלב, אבל זה אומר שאני ישן, מישהו אחר ישבור את הראש על מה לעזאזל קרה כאן.
נ.ב.
נזכרתי ממש לפני הפרסום, התאריך יומולדת שלי הוא 27/1/1978, הגיל - כאמור, לא זוכר. אני רק מקווה לזכור לכבות את הטלפון לפני השינה, ליתר ביטחון, נא לא להתקשר לפני 8:00 (אבא...) בכל זאת אנחנו מנסים לישון קצת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה