שביט בגן

בתום יומיים סוערים, יש שני פושעים בגן.
כמו כל סיפור טוב, גם פה לא ידוע הסוף, מה שידוע הוא מהלך העניינים. כרגיל, ההתחלה היא טלפון. אישית אני חושב שלמכשיר הזה יש אופציה אחת מיותרת - האפשרות לבצע שיחות, על כך בזמן אחר.
יום ראשון של השנה החדשה. הציפורים מתנדנדות על העצים, כתוצאה מאדי האלכוהול. הכבישים ריקים, כדי שצרכני האלכוהול יתעוררו. עובדי מד"א מרימים כוסית על "שעבר בשלום". אני מקבל טלפון שמסביר שלאלה יש חום, אבל לא רציני.
אלה וחום הם לא חברים טובים, היא דוחפת אותו. החום הפעם נשאר, לפחות עד לערב. ביקור אצל הרופא הביא למסקנה - וירוס. ליתר ביטחון, הוירוס מדבק, מה שאומר הפרדת פושעים. אלה בחדר שלהם (איפה שהיא ישנה רוב אחרי הצהריים ממילא) ושביט בסלון, לסבים היא תשלח בבוקר. במקביל הבנו, צריך להכניס ילד לגן. בתוך בלגן ההפרדות נכנס בלגן ההסתגלות (של האמא) לגן. בעברית: "סיסו, שמחו וכל החמולה שלהם..."
בערבו של אותו יום, מצאנו את עצמנו בבית עסוקים בלשעשע תינוק. מתברר שבערב רגיל, בלי וירוסים, אלה דואגת לספק תעסוקה לשביט. בערב שהיא לא נמצאת, פתאום אנחנו קולטים שהוא מחפש אותה. במזל שרדנו את היום, לפחות למחרת היא חוזרת הביתה.
בבוקר שביט מצא לעצמו מיטה חדשה - בגן. עכשיו, אחרי שהוא דאג לחמם אותה יפה, הוא יוכל לבלות שם ימים. כך שבבוקר למחרת אני מביא שניים לגן.

בבוקר התברר לנו שלהביא שניים לגן זה פרויקט. ראשית, צריך ששניהם יהיו מוכנים ליציאה מהבית. רק שאלה כבר מזמן סיימה לאכול בעוד ששביט היה באמצע האוכל ומילוי החיתול. אחרי ששניהם היו מוכנים היה צריך להגיע לרכב. אלה בורחת לכיוון אחד, שביט על הידיים ותרמילים מסוגים שונים על הגב - נוהל אבא לבוקר.
להכנסה לגן היו 2 שלבים:
1. הילדים - שני פושעים הוכנסו כל אחד למקומו.
2. הציוד - מעיל, חרמונית, תיק לאלה, תיק (זמני) לשביט, חיתולים, חלב, מזון אחר (זה כמו בשר אחר רק לא טעים) וכנראה שעוד כמה דברים שאני לא זוכר.
עבר בשלום.

זה לא נראה הגיוני, אבל זה הרבה יותר מרגש להכניס ילד שני לגן. פתאום זה ילד שיושווה בעל-כורחו לאח הגדול. ילד שלא מגיע כדף חלק, אלא כ"אוסף של הבדלים" ממישהו אחר. אנחנו כבר מזמן הפסקנו להגיד מה שונה, זה כמו להגיד מה ההבדל בין שפן לכלב. השאלה היא כמה זמן לוקח למישהו אחר להבין זאת ועוד יותר חשוב, האם שביט יסבול מזה?
שאלות יש למכביר, תשובות - אין.