הייתי רוצה לפתוח ב"יש לי רשיון משיט", אבל בכדי לקבל את הפלסטיק הזה צריך לעבור בשבעת מדורי הגיהנום. האפשרות השנייה היא לחכות לדואר ישראל. הגיהנום נראה יותר טוב.
כשחושבים על זה, אני כבר ממש זוכר דברים מהתקופה שההורים שלי היו בני 40. זה היה עולם אחר, בו אבא שלי הסתבך עם המחשב. אותו מחשב שהחזיק כמות זיכרון של מאית תמונה היום, עם תקלות שונות ומשונות (החולצה שמולחמת לטרנספורמטור) והמון זכרונות טובים. אני לא אעשה פוסט נוסטלגיה, אבל רק בגלל שזה סתמי מדי. פוסט ה40 צריך להיות מיוחד להמשך הצמיחה.
באזור השורשים יש חלוקה ל3: עבודה, משפחה ופנאי. לעבודה מוקדשים זמנים ומקומות אחרים ולכן לא ארחיב כאן.
משפחה היא מקור מספר 1 לתופעות הזויות. נכון שדווקא לי אין את הקרוב המשוגע (יש רחוקי משפחה שאני מכיר רק בשם), אבל שירלי מספיקה. לאחרונה היא מופיעה בטלוויזיה בתשדיר פרסומת. על הצילומים הייתי מעודכן, אפילו שמתי לב ששינו לה את התסרוקת! מה שלא ידענו זה שזה ישודר תוך שבוע וכל עם ישראל יראה את זה. מה שגרם לטלפון הזוי מחבר באמצע ארוחת הערב כדי להגיד ששירלי נראית מצויין בטלוויזיה. אני מקווה שהוא הבין כמה זה היה מפתיע.
אחרי מספר ימים אלה קלטה שכל ההורים של הילדים בכתה שלה ראו את אמא שלה בטלוויזיה, משם נולד השיר "אמא מפורסמת, אמא מפורסמת... שקט!!!" ה"שקט" הוא החלק אותו שירלי ואנוכי "שרים". בשלב החתימות הורדנו את אלה מהעץ, אמא לא נותנת חתימות. אלה מנסה להחליט האם ללמוד לזייף חתימה, או להתאמץ להבין את הסיבות של אמא.
שביט מנצל את אור הזרקורים לענייניו, או בצורה יותר ישירה, כשיש מהומה הוא מוצא את המקום בו אף אחד לא יפריע לו ומשחק שם.
אפשר להגיד שלפחות בתחום המשפחה המצב הוא טוב. הכיוון נכון ואם אי פעם נצליח לסדר את הבית המצב יהיה מושלם. רק הערת אגב, מוקה היא התירוץ הטוב ביותר לבלגן - לא אכפת לה להיות אשמה אם זה גורם לנו לשחק איתה בצעצוע.
בתחום הפנאי אפשר להגיד שעברתי משוכה ענקית, רשיון המשיט שהוצאתי. אמנם יש עוד שנה ומספר דרישות לצורך הרשיון למעבר בין מדינות, אבל גם זה יהיה בקרוב.
הדבר החשוב לגבי רשיון שיט הוא ההבנה שזה אמצעי ולא מטרה. תכלס הרישיון עצמו הוא נקודה בדרך. המטרה היא לבלות עם המשפחה וחברים במקום פרטי בו אין אנשים אחרים. חוץ מזה, מתישהו צריך לעשות הפלגה סובבת עולם. אבל זו מטרה לעתיד הרחוק יותר. לזמן הקרוב המטרה היא זמן ים עם המשפחה ולהתחיל להשתמש בחכות שהבאתי מטקסס.
בסיכומים תמיד מוצאים את מי שמת, כאילו שלהמשיך לחיות זה ברור. הנאה ולמידה בכלל לא נבדקים בסיכום כלשהו. לכן החלטתי שלקראת סיום הבלוג, ובשביל לסכם את 40 השנים הראשונות, אני אסתכל על מה הרווחתי בשנה האחרונה (לא בבנק, אלא בדברים אמיתיים). הכרתי כמה עשרות אנשים חדשים ומעניינים. התנסיתי (ביחד עם שירלי) בכמה מפגשים חברתיים שונים. הסוגים שלהם שונים, חלקם היו נפל, אבל מספיק אחד טוב על מנת להמשיך ולנסות. למדתי מספר דברים חדשים, כולל הקורסים של השיט. והכי חשוב, אני עדיין לומד מהילדים כל יום מחדש איך להנות מהחיים.
רק הערת סיכום, יום לפני היומולדת דאגתי להפוך את הרשיון הזמני לתקף.
