סופ"ש טבעוני

לכבוד היומולדת של שירלי, בעזרת ההורים, הלכנו לסופש של ניקוי רעלים. הדרך היעילה ביותר לנקות רעלים היא צום, לאכול לאוכל שלי את האוכל שלו נחשב כצום.
יום חמישי בבוקר, מעט אחרי שהילדים נשלחו למסגרות של משרד החינוך (אולי אם יחליפו את שמו למשרד הבערות יהיה חינוך), נשארנו לבד בבית. סיבוב למוקה, השלמת שעות שינה ולסעודה האחרונה, הארוחה המפסקת לפני הצום הגדול. אמנם יש כמעט שעתיים נסיעה עוד, אבל אלו פרטים תפלים.
נסיעה ארוכה ובסופה חנייה אל מול הכנרת, השלולית הגדולה ביותר אותה ישראל מייבשת. רשמית יש קו אדום, וקו אדום תחתון וקו שחור וקו לשם קיוקוו וקבקבים. בפועל עוד כמה עשרות שנים אין שלולית יותר.
נכנסנו לחדר לאחר הסבר קצר שאמר "הדרכה בהמשך". הספקנו להתארגן קצת, לנסות להכין תה מהעשבים בחדר (בצמח התה יש קפאין כך שהוא מחוץ לתחום) ולסיור ההיכרות.
ארוחת הערב כללה מספר דברים מעניינים, אבל לא היוותה בעיה רצינית. מעט אחרי האוכל הייתה הרצאה לעזור לעיכול ומשם המשכנו לסיבוב למוקה ולמיטה.
ביום שישי בבוקר לא הצלחנו להתעורר. הדבר היחיד שבאמת זרק אותנו מהמיטה הוא הרעב. מתברר שאוכל "בריא" הוא בעיקר בריא לתיאבון. את ארוחת הבוקר סיימתי עם כאב ראש שנמשך עד ארוחת הצהריים, או אז התברר שזה בגלל מחסור במלח. מעט סלט מלוח מדי ונפתרה בעיית כאב הראש. בינתיים הרעב כבר הפך לדייר קבוע, אבל זה צפוי אז מתעלמים.
בערב יום שבת, אחרי קידוש על יין מסוג שיכר, קיבלנו ארוחת ערב "משופרת". זה לא שבטעות הכניסו אוכל, זה רק שהיה מרק חם. ליתר דיוק, גרבר חם. המרק, שהיה טעים, לא ממש עונה לקריטריונים של מרק. בעת הצורך ניתן אפילו להיעזר בו לתיקון חורים בקיר. זה לא הפריע לנו להנות ממנו, אחרי שלוש ארוחות ללא אוכל כבר התרגלנו.
לצורך קבלת השבת עוד עשינו למוקה טיול ערב חביב מסביב למקום.
בשבת בבוקר המצב שלי היה זוועה. הרעב כבר נשכח, כמו אצבע שבורה שאתה יודע לא לגעת בה. התחילו כאבי שרירים. כל הגוף כואב, חסר אוכל וחם בחוץ. עד כדי כך חם שלאחר ארוחת הצהריים התחלנו להסתכל על מוקה ולהגיד שמספר דקות בחוץ יהפכו אותה ל"כלב חם", או בעברית נקניקיה. למזלנו מוקה לא מבינה הומור, היא מבינה משחקים. אז היא באה אלינו מקשקשת בזנב.
שעתיים אחרי ארוחת הצהריים אפילו שירלי כבר התחילה לחלום על פרגית. תחילה פרגית, בהמשך שווארמה פרגית, מתישהו זה התגמש להמבורגר, אבל לא של מקדונלדס. אם היינו נשארים עד ראשון שירלי כבר הייתה מתפשרת על חתול בתנאי שהוא עשוי טוב, אפילו אם זה סטייק פרוותי.
עד ארוחת הערב כבר הגענו לשתי מסקנות:
הראשונה, אנחנו חוזרים עוד היום. השנייה, בעוד ששירלי יכולה להתקיים בחוסר אוכל, אני לא שורד את זה כל-כך טוב. לפני ארוחת הערב עוד קיבלנו הרצאת סיכום - ערבוב של עובדות ותיאוריה, מזכיר משפט מתמטי שאומר שאפשר לסדר איברים בטור (מסויים) לקבל כל תוצאה רצויה. בפועל התיאוריה גרמה לי לוותר על ארוחת הערב. משהו מאוד טעים, מסודר יפה, אבל נראה כאילו שהוא בילה בקיבתו של משהו. זה בילה ב"מייבש", לא בקיבה של משהו, לפחות לפי הטענות של השף.
שירלי טעמה ואפילו נהנתה. היא נהנתה יותר מסנדביץ הגבנ"צ שלקחה בדרך הביתה. אני סיכמתי את הנסיעה בסנדביץ סלמי וסנדביץ שניצל, בבית עזרתי להם לרדת בעזרת כוס תה עם דבש. זה טוב לחזור לציויליזציה.