פעם בשנה יש יומולדת. לשביט זה לא הזיז, הוא מבחינתו מוכן לשחק תמיד ולרקוד ברגע שיש מוזיקה. אלה, זה כבר סיפור אחר.
במשך שבוע שירלי מנסה להסביר לה, יש יומולדת לאבא. זה עובד, היא הצליחה לשנות את ה"יש יומולדת לסבא" של תחילת החודש ל"יש יומולדת לאבא". הקושי יהיה בהמשך, להסביר שנגמר היומולדת לאבא. אולי נקנה "עציץ יומולדת", עציץ שיש לו יומולדת כשאין לאף-אחד אחר. אלו 2 ציפורים במכה אחת:
גם יהיה לאלה למי לשיר "היום יום הולדת"
וגם לשביט יהיה אדמה לפזר בבית
יומולדת זה זמן מצויין להסתכל אחורה ולעשות חשבונות. כמה פעמים נתתי בעיטה עם האצבע הקטנה של הרגל לרהיטים שונים בבית. כמה פעמים צבטתי לעצמי אצבע ע"י סגירת ארון/דלת עליה. כמה פעמים העפתי ילד כי הלכתי איתו על הרגל - למען האמת, זה טרי מהבוקר, אלה שכחה מי זה אבא שלה ותפסה לי את הרגל בדרך לחדר השינה.
הדבר החשוב ביותר ביומולדת הוא הרמת הכוסית. פעם, כל משקה אלכוהולי (וודקה אינו עונה לדרישה זו - זה לא משקה, זה סתם נוזל מגעיל) היה מספק, אולי היינו דורשים הרבה. היום, לא כל יין יתאים. לרוב, זה לא יתאים, צריך משהו יותר נחמד. אישית אני מעדיף וויסקי טוב (סינגל מאלט, מיושן אבל לא מדי) אבל גם קוניאק או חברים אחרים יעשו את העבודה.
בנקודה הזו שירלי היא מאוד בעייתית. מישהו פעם הכניס לה לראש שבירה מכבי זו בירה טובה. ע"מ להוסיף חטא על פשע גם נתנו לה לטעום גינס חמה בתור בירה. יש דברים שגורמים לך להתגעגע לעונש מוות, אלו הן דוגמאות לכך.
הפיתרון היה פשוט:
ליקר לנו (לשירלי ולי).
מיץ ענבים בכוס אספרסו לאלה - שקראה לזה "קפה" לפני שהיא שפכה חצי כוס על השולחן.
מים לשביט - שלא חשב שצריך להרים כוסית, הוא העדיף לגשת ישירות לעיקר - האוכל.
את השירה אלה ביצעה אחרי ביצוע "פוסט-מורטם" לאוכל. היה בזה גם נקניק כך שזה יכול היה להיות מדוייק, רק שהנקניק התמזג עם הבטן שלה מבפנים בתור פעולת הכנה לאכילה.
לקינוח הוגש מעט כרוב חמוץ בו נלחם שביט בגבורה ואף ניצח. מתברר שקשה לאכול כרוב רק עם 2 שיניים, אבל לא זה מה שישבור את שביט. למען האמת, כשזה נוגע לאוכל, שביט נשבר רק כשהוא לא מוצא את האוכל. הבחור נכנס להתקף בכי שנפתר רק באמצע הביס הראשון ויתחדש אם האוכל ייגמר לפני הרעב.
בצורה לא מפתיעה ליומולדת בחורף יש גם תופעות לוואי. בצורה יותר ברורה, אלה תפסה וירוס. על מנת להוסיף חטא על פשע, זה וירוס מדבק שיכול לקחת 3 שבועות עד שהוא עובר והוא לא גורם לעייפות. התוצאה המיידית - אלה משגעת את אמא שלה.
ההמשך יהיה שהיא תשגע גם אותי, את הסבים ובקיצור כל דבר שאינו קבור 5 מטר באדמה. בנוסף, היא גם דואגת לאח שלה שכן הולך לגן. כמובן, דואגת זה בעירבון מוגבל, אם הוא נוגע בצעצוע אז ה"דאגה" הופכת ל"דאגה לפליק" אותו הוא יחטוף במיידי. מצד שני, גם שביט כבר לאט-לאט מבין את הרעיון, הוא דוחף את אלה ברגעים הפנויים, אולי זה ילך.
לסיכום היומולדת השכבנו שני ילדים במיטות וחרופ גדול על ישראל, לפחות עד להקפצת הבקבוק היומית של שביט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה