בטריות

באיזהשהו שלב בחייו של זוג צעיר מופיע הצורך בבטריות. לרוב זה כשהילדים מתחילים להשמיד את הבית (ללכת) בכוחות עצמם.
תוך פחות משבוע מתגלים פרטים חדשים על השלט של המזגן. הוא עובד עם 2 סוללות. סוללה שמנה לא נכנסת אליו, גם לא בעזרת הלשון של הכלב. בילוי במעמקי השירותים, אינו שייך לתחביביו של השלט הנידון.
בנוסף למזגן יש את הטלפון האלחוטי, עם סוללות מיוחדות, כמובן. יש את הסלולרים, הם צרה כשלעצמה, נסו להחליף בין דגמים.
אבל הכל מתגמד ביחס לצעצועים.
כל צעצוע דורש בטריות שונות, מספר שונה וכדי להוסיף חטא על פשע, מנגנון החלפה שונה. חלק עם קפיץ שחוץ מהילד אף-אחד לא מסוגל לפתוח. אחרים עם מברג, פיליפס משולש בצורת ג'וק ועם חור כפול - סתם כי זה משהו שלא ניתן להשיג בשום מקום. גם במקרה הזה, הילד הוא הפתרון. הבעיה היא שה״פתרון״ מהר מאוד מיישם את העקרונות גם על צעצועים טיפה יותר גדולים, מכונת הכביסה, המייבש, מדיח הכלים והמקרר זכו לביקור חפוז. כשהילדים יבינו קצת יותר, נקריא להם את ״עמי ותמי״, אני רק מקווה שהם לא יחליטו לדלג לסוף ויגדירו את אמא כ״מכשפה״.
לבטריות גם יש שימוש נוסף: גולות. מי לא אוהב לשחק גולות? אני, כשזה בתוך הבית שלי, בכל החדרים ובשיתוף פעולה מדהים בין הילדים והכלב.
מה שמסתמן כמזל הוא העובדה שלמוצץ לא צריך בטריה (עדיין) ושלבגדים כנראה שלא צריך, לנעליים כבר כן.
לילה טוב בטריות יקרות, המשיכו לזהם את הסביבה ולרוקן לנו את הארנק.